שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
הפרשה שלנו נחלקת לשני חלקים. בחלק הראשון סיפור המפגש הגדול בין יעקב ועשו ובחלק השני תיאור תולדות עשו, לקראת הסיפור שיבוא בפרשה הבאה – יוסף ובני יעקב, לקראת הירידה מצרימה. אבל בתווך ישנה עוד נקודה אחת שנראית לכאורה כנפרדת וצריך להבין את החיבור שלה לפרשה.
הגמרא מביאה שרבי, כאשר היה נוסע לרומי להיפגש עם השרים, ישיבות קבינט וכיו"ב לא היה זז לפני שהיה לומד את פרשת וישלח – רַבֵּּנוּ כַּד הֲוָה סָלֵּיק לְמַלְכוּתָא הֲוָה מִסְתַּכֵּּל בַּהֲדָא פָּרָשתָא.
והאמת היא שאת פרשת וישלח כולנו צריכים ללמוד בבואנו להיפגש עם החיים, עם עשו, עם הרומא שבתוכנו.
מכל הפרשה המופלאה הזו ניגע הפעם דווקא בסופה.
בסוגיית הברכות של יצחק ליעקב ועשו אפשר לעסוק אינספור פעמים, לדון בה מחדש, ולמצוא בה טעמים ועומקים חדשים, כי פרשת תולדות היא כמעט 'מגילת העצמאות' שלנו. כאן אנו מקבלים את היעד, את הברכות, ואין קשה יותר מהכרזת עצמאות כזו שבאה באופן כל כך מסובך, מתוסבך ו'מתוחמן'. למה הכל צריך להיות כך?!
השיעור שלנו הפעם יתייחס גם לפרשת חיי שרה וגם לפרשת תולדות. מיד נראה כי שתי פרשיות אלו עוסקות ביצחק. גם אברהם מופיע פה אבל זה מתוך דאגתו ליצחק. יש כא ן נקודת אנטיתזה שמלווה את שתי הפרשיות הללו ואולי נתחיל בה ולאחר מכן נחזור לתחילת חיי שרה.