שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
פליטה, פליטים. חזון עובדיה, פרק אחד בסך הכל, הוא ההפטרה של פרשת וישלח. זה מופיע אחרי תיאורו של עובדיה את אדום, רומי. עובדיה היה בעצמו גר אדומי והוא מתאר את השורש של גלות אדום ועשו, את מה שעוללו אדום לישראל, ושם מתואר גם איך בסוף עשו יבוא ויראה איך הכל יפול
את השיעור הפעם אני מבקש להקדיש לקבוצת גיבורים שהתחדשה לנו במלחמה הנוכחית – אחינו ואחיותינו שפונו והועברו ממקומם ומבתיהם שבקווי הגבול. "הפליטים", במובן היפה של המילה. באנגלית קוראים לזה Refugees, אבל אולי בהקשר שלנו צריך לקרוא להם Refujews. זה מצב לא פשוט ולא קל המעבר ממקום למקום. אני רוצה לדבר על המילה הזו, וממנה נלמד פרק חשוב לחיים
ערב שבת קודש חיי שרה. הפעם נדבר על שרה ורבקה, בפרט על הפסוק המדהים:
וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמֹּ֔ו וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־לֹ֥ו לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמֹּֽו.
אבל בואו נתחיל את הכל בנישואי יצחק ורבקה, ובשתי נקודות שכולנו זוכרים עוד מהילדות, ותמיד תמהנו עליהן, גם בבגרותנו. אלו שני מדרשים שרש"י טורח להביא. האחד – רש"י מביא שם שרבקה הייתה אז בת שלש. תגידו את האמת – מה היה חסר בסיפור אם היא הייתה בת שבע עשרה? מה מוסיפה לנו הידיעה שהיא היתה בת שלוש?
נקדים כמה מילים על שמה של הפרשה. שם של פרשה בדרך כלל מבטא את מהותה והשם הזה תמוה – "חיי שרה". בדרך כלל, כשמתארים את חייו של אדם מסוים מספרים על מפעל חייו, על מהותם, ואילו כאן מעבר לפסוק הראשון בפרשה בו מצוין מותה של שרה, כלל לא עוסקים בשרה אלא בשלל נושאים אחרים – באברהם ושליחת העבד, השידוכין של יצחק ורבקה, נישואי קטורה ואברהם ובניהם וכו'
ערב שבת קודש פרשת וירא. משבת שמחת תורה אנחנו בהתחזקויות גדולות, באמונה שצריך להתחזק בה.
ניכנס לפרשה דרך פסוק מפרשת לך לך ומשם נמשיך לפרשת וירא.
פרשתנו חותמת את כל ענין הניסיונות של אברהם אבינו, ועוסקת בדרך לגאולה, איך מתוך המלחמה הגדולה הזו הולך ומופיע אורו של משיח בעולם, אבל לפני שניכנס לפרשה אני רוצה לעסוק בשם הזה, פדיה, שאיננו נפוץ כל כך.
אני מבקש להיכנס לפרשה שלנו הפעם ממקום אחר, ממזמורי תהילים. כולנו מכירים את הפסוק בתהילים –
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. (תהילים קי"ח, ה')
מה הפירוש של זה? מי ענה לי – הקב"ה? ומה הוא ענה?
אני מבקש להתחיל את העיון בפרשה בשאלה שאף פעם אף תירוץ לה לא התיישב לי לגמרי. כולנו ברמה כזו או אחרת עולים חדשים, נכון? ואם לא אנחנו אז הורינו. יש ביטוי בחז"ל שהניסיון הקשה ביותר של אברהם היה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", ומשווים אותו לניסיון של "לך לך אל ארץ המוריה", לניסיון עקדת יצחק. אבל אני לא מצליח להבין מה הניסיון פה. נדמה שכל אחד מאיתנו שעשה עליה, בפשטות, עבר ניסיון יותר קשה.
יא בחשוון זה היארצייט של רחל אמנו. צריך לזכור שזה גם יום ההולדת של בנימין. תפילת רחל אמנו "וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם".
לכאורה יש ויכוח בין רחל אמנו ליעקב אבינו. רחל קוראת לבנה "בֶּן־אוֹנִ֑י" ויעקב קורא לו "בִנְיָמִֽין".