תגית: חומש-דברים

שיעור ערב שבת פרשת עקב תשפד

ומכאן נגיע לדברי המשך חכמה – החשש לשכוח את הקב"ה קיים בעיקר כאשר אני שבע. כשאני רעב אני זוכר אותו מצוין ומתפלל אליו. כשמצאתי חניה אני שוכח אותו מהר מאד… הברכה היא כדי שלא נשכח, כלומר אני מתמלא גאווה וחושב שזה אני. החשש של "ורם לבבך ושכחת" ואמירת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הוא כאשר אני שבע. ולכן מברכים על המזון אחרי שביעה.

ואכלת ושבעת והתחברת לה' אלוקיך. לפרשת עקב תשפד

יש נקודה אחת שחוזרת על עצמה פעמים רבות בפרשת השבוע, ונגיע אליה דרך המצווה הראשונה המופיעה בפרשה, ברכת המזון. חז"ל למדו פה שזו הברכה היחידה שהיא מן התורה לעומת האחרות שהן מדברי חכמים. האמת היא שיש עוד ברכה אחת שלפי דעה אחת בחז"ל גם היא מן התורה, אך היא אינה להלכה ובוודאי שלא מופיעה ברמב"ם, והיא שברכת התורה – הברכה שלפני הקריאה בתורה – גם היא מדאורייתא.

שיעור ערב שבת פרשת ואתחנן תשפד

אז בואו ננסה להבין את המושג הזה ונתחיל בהבנה של התיאור ההיסטורי אותו מתארים חז"ל בגמרא, של כל מה שאירע ביום ט"ו באב. בחמישה עשר באב קרו אירועים לפי הגמרא לאורך כל הצמתים ההיסטוריים עד חורבן הבית ויציאתנו לגלות ברומא

להבין את הטוב שבחודש אב. לפרשת ואתחנן תשפד

ביום שני הקרוב יחול יום חמישה עשר באב, שעליו אומרים חז"ל את המשפט המפורסם –
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים. (משנה תענית ד', ו')
בואו ננסה להבין את המשפט הזה ונתמקד במילה אחת בו – 'טוב', ימים טובים. האם אכן יום הכיפורים הוא יום טוב גדול יותר מסוכות? מפסח?

תם עוונך בת ציון – פקד עוונך בת אדום. לפרשת דברים תשפד

פרשת דברים לעולם נקראת בערב תשעה באב, כלומר מאז שגלו ישראל לבבל וקריאת התורה מחולקת למשך שנה. ישנן כמה פרשות ש'לא זזות' ונקראות תמיד באותו מועד – פרשת מסעי, למשל, בה מתואר יום ההילולא של אהרן הכהן, היחיד בכל התורה כולה, לעולם תיקרא, בין בשנים פשוטות ובין בשנים מעוברות, בערב ראש חודש אב, תאריך פטירתו. וזה עוד יותר מדהים – הרי הוא נפטר כבר בפרשת חקת, שם הוא עולה להר ההר וכו', אבל התורה חוזרת על זה ומציינת את התאריך רק במסעי, באמצע תיאורי המסעות והחניות.

שיעור לפרשת דברים תשפד

זו מהפכת עולם. וכאשר השכל האנושי שלי מביא אותי לכל זה – אדום נגמרת. ה'חכמת אדום', ה'תבונת עשו', ה'חכמה בגויים', הבלוף ומופעי הצביעות שאנחנו רואים יום יום, מבחוץ ומתוכנו ל"ע, כל שקר האיי. קיו. המנופח של אדום ללא הפסקה, חיצוניות, חיצוניות – "אדום אדום", "על כן קרא שמו אדום" – הדבר הזה נגמר, הדבר הזה גוסס.

שיעור לפרשת האזינו תשפד

בכל צרתם (לא) לו צר – טועמיה לפרשת נצבים וילך תשפג

פרשת ניצבים וילך היא השבת האחרונה של השנה שלנו ואני מבקש שנלמד הפעם יחד את הפטרת הפרשה, לא לפני שנגיד כמה מילים על הפרשה עצמה. אנו נמצאים בסיומן של הפטרות הנחמה. השבת נקרא את הפטרת הנחמה האחרונה. נפתח ב'הערה לסדר' – כאשר ישנן פרשות… Continue Reading "בכל צרתם (לא) לו צר – טועמיה לפרשת נצבים וילך תשפג"

פרשת נצבים וילך. תשפג

שבת פרשת נצבים וילך, שבת אחרונה והשבת החותמת של השנה. אנחנו נמצאים בסיומם של הפטרות הנחמה, שבע דנחמתא. הפעם נעסוק בהפטרה של פרשת השבוע, אבל לפני כן נראה את הפרשה.

להביא את הראשית – טועמיה לפרשת כי תבוא תשפג

פרשת 'כי תבוא' זה כבר 'ריחות של ראש השנה', אי אפשר להתכחש לזמנים הממשמשים ובאים. יש בפרשה כמה עניינים אבל היא פותחת במצוות הביכורים. אנחנו לצערנו עדיין לא זוכים להביא ביכורים לבית המקדש, שיבנה מהרה עוד לפני ראש השנה, אבל התורה היא נצחית וצריך… Continue Reading "להביא את הראשית – טועמיה לפרשת כי תבוא תשפג"