תגית: חומש-דברים

שיעור לפרשת כי תבא תשפד

פרשת מקרא הביכורים המופיעה בתחילת פרשת השבוע שלנו היא פרשה פלאית ונתחיל בדברי חז"ל במדרש שפעם כבר הזכרנו. וצריך להבין מה ענין התפילות אצל הביכורים, והרי "תפילות כנגד הקרבנות תקנום" – שחרית כנגד תמיד של שחר, מנחה כנגד תמיד של בין ערביים וערבית כנגד אברים ופדרים שמתעכלין ע"ג המזבח כל הלילה!

שיעור ערב שבת פרשת כי תצא תשפד

שיעור לפרשת כי תצא תשפד

כִּֽי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעׇר־בָּֽךְ.
מבלי להיכנס לכל הרעיון הגדול שיש במילים הללו של מי נח ומי המבול – הרי שמאותו רגע שנשבעתי שלא יהיה מבול עוד על הארץ, אומר הקב"ה, "כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך" – אבל אנחנו רואים בעינינו שאתה, רבש"ע, כן קוצף וכן גוער בנו?! אלא דעו לכם שזהו רק קצף שעובר ומתפוגג מהר, זו מאיסה מדומה.

קול דודי דופק. לפרשת כי תצא תשפד

מציאות שכולה רגע קטון מילות הפסוק "אני לדודי ודודי לי" משמשים כראשי תיבות ידועים של אלול, אבל אנחנו נתחיל בדברי ניחומים וחיזוק ונפתח בהפטרת הפרשה. ההפטרות של ספר דברים הולכות כידוע לפי הנחמות אבל כבר למדנו לא פעם שכולן קשורות גם לפרשות, למרות שלעיתים… Continue Reading "קול דודי דופק. לפרשת כי תצא תשפד"

בן של מלך נופל בשדה. לפרשת שופטים תשפד

בעולם המודרני שלנו אנחנו מחפשים כל הזמן מי אשם. זה השיח, זה הדיבור. זה כל מה שמדברים במהדורת החדשות הקרובות – מי אשם. ממה נובע הרצון למצוא אשמים? ובואו נדבר על יום כיפור – יהודי עושה תשובה אז הוא צריך לבדוק קודם כל מה הוא צריך לתקן בעולם, ואכן יש ליהודי דברים שהוא עשה ועליו לומר לעצמו "אשמנו". קודם כל "אשמנו". יש פעמים שאני לא אשם, אבל זה לא אומר שאני לא אחראי.

שיעור לפרשת שופטים תשפד

פרשת שופטים, כשמה כן היא. פעמים רבות שם הפרשה קושר אותה ומתאים לתוכנה, ובפרשתנו זה בולט מאד, כאשר רובה עוסקת במערכות השלטון בישראל. זה מתחיל בבית הדין הגדול, שבעים הזקנים, עובר למלך ולכהנים. בחצי השני של הפרשה וכמעט עד סופה, היא עוברת לדבר על ענייניי שפיכות דמים – רוצח בשגגה שמגיע לעיר מקלט, עדים זוממים שרצו להזים וצריך להמית אותם, רוצח במזיד

שיעור ערב שבת פרשת ראה תשפד

הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" איננו שבח לארץ אלא הוא שבח מותנה. מהותה של הארץ שהיא זבת חלב ודבש, וזה יתרחש רק אם אתה תקיים את "ושמעת ישראל ושמרת לעשות". ה' נשבע לנו שאם תשמעו ואם תעשו את כל המצווה הזו אתה ובניך וכו' – אז הארץ תהיה זבת חלב ודבש. נשים לב – הארץ איננה זבת חלב ודבש! היא ארץ עיינות ותהומות, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת וכו'. מתי היא תהיה ארץ זבת חלב ודבש? רק אם "ושמעת ישראל".

ארץ זבה. לפרשת ראה תשפד

זו ההבנה העמוקה של המושג הזה, זהו עומק 'הרומן' בין עם ישראל לארצו, זו הסיבה שגם התורה נקראת "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיה"ש ד', י"א), כי כשאני מחובר אליה ויונק ממנה – אני יונק דבש וחלב, ואם חלילה לא – ההמשך ברור ל"ע…
שהקב"ה יזכה אותנו בימים שנותרו לנו לפני השנה הבאה עלינו לטובה, שנזכה באמת לינוק ושהארץ תניק לנו ולעולם כולו מחלבה ומדבשה

שיעור ערב שבת פרשת עקב תשפד

ומכאן נגיע לדברי המשך חכמה – החשש לשכוח את הקב"ה קיים בעיקר כאשר אני שבע. כשאני רעב אני זוכר אותו מצוין ומתפלל אליו. כשמצאתי חניה אני שוכח אותו מהר מאד… הברכה היא כדי שלא נשכח, כלומר אני מתמלא גאווה וחושב שזה אני. החשש של "ורם לבבך ושכחת" ואמירת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הוא כאשר אני שבע. ולכן מברכים על המזון אחרי שביעה.

ואכלת ושבעת והתחברת לה' אלוקיך. לפרשת עקב תשפד

יש נקודה אחת שחוזרת על עצמה פעמים רבות בפרשת השבוע, ונגיע אליה דרך המצווה הראשונה המופיעה בפרשה, ברכת המזון. חז"ל למדו פה שזו הברכה היחידה שהיא מן התורה לעומת האחרות שהן מדברי חכמים. האמת היא שיש עוד ברכה אחת שלפי דעה אחת בחז"ל גם היא מן התורה, אך היא אינה להלכה ובוודאי שלא מופיעה ברמב"ם, והיא שברכת התורה – הברכה שלפני הקריאה בתורה – גם היא מדאורייתא.