שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
אז בואו ננסה להבין את המושג הזה ונתחיל בהבנה של התיאור ההיסטורי אותו מתארים חז"ל בגמרא, של כל מה שאירע ביום ט"ו באב. בחמישה עשר באב קרו אירועים לפי הגמרא לאורך כל הצמתים ההיסטוריים עד חורבן הבית ויציאתנו לגלות ברומא
ביום שני הקרוב יחול יום חמישה עשר באב, שעליו אומרים חז"ל את המשפט המפורסם –
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים. (משנה תענית ד', ו')
בואו ננסה להבין את המשפט הזה ונתמקד במילה אחת בו – 'טוב', ימים טובים. האם אכן יום הכיפורים הוא יום טוב גדול יותר מסוכות? מפסח?
פרשת דברים לעולם נקראת בערב תשעה באב, כלומר מאז שגלו ישראל לבבל וקריאת התורה מחולקת למשך שנה. ישנן כמה פרשות ש'לא זזות' ונקראות תמיד באותו מועד – פרשת מסעי, למשל, בה מתואר יום ההילולא של אהרן הכהן, היחיד בכל התורה כולה, לעולם תיקרא, בין בשנים פשוטות ובין בשנים מעוברות, בערב ראש חודש אב, תאריך פטירתו. וזה עוד יותר מדהים – הרי הוא נפטר כבר בפרשת חקת, שם הוא עולה להר ההר וכו', אבל התורה חוזרת על זה ומציינת את התאריך רק במסעי, באמצע תיאורי המסעות והחניות.
זו מהפכת עולם. וכאשר השכל האנושי שלי מביא אותי לכל זה – אדום נגמרת. ה'חכמת אדום', ה'תבונת עשו', ה'חכמה בגויים', הבלוף ומופעי הצביעות שאנחנו רואים יום יום, מבחוץ ומתוכנו ל"ע, כל שקר האיי. קיו. המנופח של אדום ללא הפסקה, חיצוניות, חיצוניות – "אדום אדום", "על כן קרא שמו אדום" – הדבר הזה נגמר, הדבר הזה גוסס.
פרשת ניצבים וילך היא השבת האחרונה של השנה שלנו ואני מבקש שנלמד הפעם יחד את הפטרת הפרשה, לא לפני שנגיד כמה מילים על הפרשה עצמה. אנו נמצאים בסיומן של הפטרות הנחמה. השבת נקרא את הפטרת הנחמה האחרונה. נפתח ב'הערה לסדר' – כאשר ישנן פרשות… Continue Reading "בכל צרתם (לא) לו צר – טועמיה לפרשת נצבים וילך תשפג"
שבת פרשת נצבים וילך, שבת אחרונה והשבת החותמת של השנה. אנחנו נמצאים בסיומם של הפטרות הנחמה, שבע דנחמתא. הפעם נעסוק בהפטרה של פרשת השבוע, אבל לפני כן נראה את הפרשה.
פרשת 'כי תבוא' זה כבר 'ריחות של ראש השנה', אי אפשר להתכחש לזמנים הממשמשים ובאים. יש בפרשה כמה עניינים אבל היא פותחת במצוות הביכורים. אנחנו לצערנו עדיין לא זוכים להביא ביכורים לבית המקדש, שיבנה מהרה עוד לפני ראש השנה, אבל התורה היא נצחית וצריך… Continue Reading "להביא את הראשית – טועמיה לפרשת כי תבוא תשפג"
יש הרבה מצוות של דיבור בתורה אבל זו הפעם היחידה שצריך עם הדיבור לעשות מעשה. ללכת לאדמה ולקחת את הראשית ואז אותה אל הקב"ה עם המחשבה, הדיבור והמעשה, ואתה אומר לו – 'הכל שלך. המעשים, הדיבורים והמחשבות שלי – הכל הם שלך'.