ראה לגברת אמת שפחה נואמת. פרשת לך לך תשפה

חוק הגירוש

בשבוע שעבר עבר בכנסת חוק היסטורי, שחבל שלא נחקק לפני שבעים ושש שנה, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא – חוק גירוש משפחות מחבלים. כל כך פשוט וכל כך צודק וכל כך לא מובן למה זה לא היה קיים עד עתה. באופן מופלא זה קורה בדיוק במקביל לכך שאנחנו קוראים בפרשיות שלנו (לך לך ו-וירא) גם כן על גירוש האמה וגירוש בנה.

ננסה לעמוד על כמה נקודות עקרוניות בגירוש הזה, על שני שלביו – שלב א' עינויה של הגר, ושלב ב' שמתרחש אחרי שישמעאל גדל ויצחק יוולד – הגירוש.

אני גם רוצה להקדים ולומר שאנחנו צריכים גם להפנים שמה שקורה בעולם מתרחש באופן דומה באדם, 'עולם קטן', והדברים שנגיד הם נכונים בשני מישורים מקבילים – בעולם ובנפש. יש כאן תודעת ישמעאל – איך אני מתמודד הם הישמעאל שבתוכי, איך אני יוצא באופן יום-יומי מהקונספציה הזו, ולא רק עם הישמעאל שבאמסטרדם. איך אני מענה את זה כדי שזה יקבל את הגבירות הנכונה.

שלב א' – עינוי

נתחיל עם שלב א', גירוש הגר, שקראנו בשבוע שעבר –

וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָֽלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר. (בראשית ט"ז, א')

לרש"י מאד בוער לומר לנו מי היא הגר –

שפחה מצרית. בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשו לשרה אמר 'מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר'. (שם רש"י)

רש"י כידוע בא "ליישב פשוטו של מקרא", ואם כן, מה קשה לרש"י בפשט שהוא נאלץ לומר שהיא בת פרעה? על אליעזר הוא לא מביא את דרשות חז"ל שהוא היה בנו של נמרוד או עוג (פרדר"א וכן מסכת סופרים) כי זה לא מוכרח בפשט.^[1] רש"י מביא רק מה שחיוני לפשט, אז למה זה חשוב לו? ועוד – מילא שהוא מציין מי היא, אבל הוא מביא גם את הסברה של פרעה לתתה כשפחה לשרה. למה זה חשוב להבנת הפשט?

חבר'ה – נזכור שגירוש ישמעאל מתחיל בגירוש משפחות מחבלים, בהגר. וצריך לזכור כל הזמן שהגר עתידה לעשות תשובה ולהיות קטורה, וישמעאל גם הוא יעשה תשובה בסוף ימיו, ובמותו יאמר עליו "ויגווע" ורש"י יזכיר לנו ש-"לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים", ולכן הסוגיה הזו היא שייכת גם לעבודת הנפש.

ותקל גבירתה בעיניה

וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל-אַבְרָ֗ם הִנֵּה-נָ֞א עֲצָרַ֤נִי ה' מִלֶּ֔דֶת בֹּא-נָא֙ אֶל-שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי. וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵ֣שֶׁת-אַבְרָ֗ם אֶת-הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה. (שם ב'-ג')

בכל הפרשה, שרה היא האקטיבית, היוזמת, ואברהם פאסיבי שומע לקולה. שרה ממש מתחננת – "בוא נא", ואברהם עושה את זה בניגוד לרצונו.^[2] היא גם זו שמשדרגת להגר את הסטאטוס והופכת אותה לאשתו – "ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה". היא היתה שפחה עד עכשיו ושרה הופכת אותה לאשה! אם את רוצה בן, למה את לא נותנת אותה כפילגש או כשפחה? אברהם לא מקבל את זה אף פעם ונראה את זה מיד בתגובה שלו לשרה. לפי הרמב"ם, לקיחת הגר היא אחד מעשרת הניסיונות של אברהם. ניסיון לא פשוט – הוא שכל חייו נלחם ודואג שבנו לא יתחתן עם בת כנען, מצאצאי חם, הולך עכשיו להתחתן ולהביא את הזרע המיוחל מבת פרעה מלך מצרים, מצאצאי חם!

וַיָּבֹ֥א אֶל-הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ. (שם ד')

מקץ כל הקיצים ההלכתיים אברהם מתרצה ולוקח את הגר והגר מתעברת מביאה ראשונה, והתגובה שלה – זלזול בגבירתה. שרה כבר בת למעלה משבעים וחמש והגר, צעירות מתעברת מיד. איזו תכונה… אנחנו זוכרים את התכונה של חם וכנען בפרשת נח, ואת יחסם לאבא-סבא נח כאשר הוא משתכר ומתגלה באהלו? יוצאים לשוק לפרסם את גנותו לכל העיתונאים. מסתבר שזה עובר שם בגנים אצל צאצאי חם. נו, אז הרית – למה את מזלזלת? חז"ל אומרים שהיא אמרה –

שרה זו אין סתרה כגלויה. מראה עצמה כאילו היא צדקת, ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה. (רש"י, שם)

כלומר – 'אם היא כבר שבעים שנה נשואה לו והיא לא הרתה, אז אולי באמת פעם היהודים האלה היו העם הנבחר אבל מסתבר שכבר לא. הנה, אני הגעתי להחליף. הקב"ה אמנם בחר בהם פעם – אבל החליף אותם…'.

שרה מצילה את העולם

וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל-אַבְרָ֘ם חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָֽנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָֽאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט ה' בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽי֗ךָ. (שם ה')

שרה כועסת על אברהם. היא מודה שהיא זו שעמדה מאחורי המהלך הזה ולא אברהם, והיא חוזרת בה מהגדרת הגר כאישה – "נתתי שפחתי בחיקך". היא שפחה. "ישפוט ה' ביני וביניך!" – מסירת דין לשמיים. וואו! – מה קרה, שרה? הוא עשה הכל כמו שרצית. קצת זלזול ואת מאבדת את זה? לגרש? אגב, זו נקודת המריבה היחידה בין אברהם ושרה, פה ובפרשה שלנו בגירוש ישמעאל.

רש"י שם לב שהמילה "וביניך" מופיעה כאן בכתיב מלא, עם י', ואומר במקום –

כל בינך שבמקרא חסר, וזה מלא, קרי ביה וביניך (ר"ל נוכח לנקבה) שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, זו נקודה חשובה, ורש"י מביא את זה כפשט ואף מוכיח את זה מהמשך הפסוקים – הוא שהמלאך אומר להגר 'הנך הרה', והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר?, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון.

למה זה חשוב לרש"י? שרה מבינה ברוח קדשה כי אילו חלילה העובר הזה היה נולד, פראות האדם שבו היתה כזו שלא ניתן היה לקיים את העולם, היא היתה בלתי נשלטת. ישמעאל הוא רק 'רפליקה' של הראשון, תואם IBM. שרה הצילה אותנו!

וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל-שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי-לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ. (שם ו')

הנה אברהם מראה לנו ואומר לשרה – 'תעשי מה שאת רוצה. אני לא הסכמתי לכל המהלך הזה אלא בשבילך ולבקשתך. בשבילי זה היה ניסיון'. ושרה אכן מענה אותה ולאזנים המודרניות-ליברליות שלנו זה אולי נשמע קצת לא טוב – לענות? זה נשמע אכזרי, הרי אנחנו 'הצבא המוסרי בעולם'… ובאמת כל מיני זרים קמים עלינו בטענה – אתם משעבדים אותם, מענים אותם, כובשים אותם. הרמב"ן אכן אומר שזה היה חטאה של שרה (על אף שבפשט הפסוקים אין זה כן, וכמו שהמלאך יבוא בהמשך ויאמר להגר שהיא צריכה לחזור ולהתענות תחת ידיה של שרה).

פרא אדם

הגר בורחת למדבר והמלאך פוגש אותה במדבר. אגב, נשים לב כי גירוש חלק א' אינו גירוש אלא עינוי (היא בורחת, לא מגורשת), ואילו חלק ב' בפרשתנו הוא הגירוש.

וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי-מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָֽנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת. וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' שׁ֖וּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ… וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי-שָׁמַ֥ע ה' אֶל-עָנְיֵֽךְ. וְה֤וּא יִֽהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל-פְּנֵ֥י כָל-אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן. (שם ח'-י"ב)

המלאך שואל אותה "מאין באת ולאן תלכי" והיא היתה צריכה לענות 'באתי מאלוני ממרא ואני הולכת לבית אבי במצרים', אבל היא לא עונה לשאלתו אלא אומרת את מה שכואב לה בפנים, את מה שהיא מרגישה. המלאך בעצם מצליח להוציא ממנה את מה שיש לה בתוכה באמת, תוך שהיא מציינת ששרה היא הגבירה. המלאך מדרבן אותה לחזור ולהמשיך להתענות תחת ידיה של שרה. אז הנה לנו שעינוי זה לא דבר כל כך שלילי. והוא מבשר אותה שיוולד לה בן, ישמעאל, בן שיש לו כח עצום – כוח של תפילה, וכפי שחז"ל אומרים בברכות "הרואה ישמעאל בחלום תפילתו נשמעת", ובדגש על ישמעאל בן אברהם ולא סתם ישמעאלי (שכבר קלקלו).

"והוא יהיה פרא אדם" – הנצי"ב מדייק פה ואומר שבעברית, קודם מופיע שם העצם ואחר כך שם התואר, אבל כאן זה הפוך, כמו באנגלית – כי זה לא אדם, זה יצור חדש. פרא, שהוא בדמות אדם. פרא זה שילוב מצד אחד של חסד אינסופי ותפילות עצומות, מצד אבא אברהם, ושל פראות חמית-מצרית מטונפת ומופרעת מצד אמא, מצד פרעה. רבותי, ישמעאל הוא השילוב הראשון של שם וחם, והמוטציה שיוצאת היא "פרא אדם". "ידו בכל ויד כל בו" – "הכל שונאין אותו ומתגרין בו" (ב"ר וברש"י).

הגר שומעת את דברי המלאך שפועלים עליה לטובה, מפנימה וחוזרת לגדולתה הפוטנציאלית, ואומרת –

וַתִּקְרָ֤א שֵׁם-ה֙' הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַֽחֲרֵ֥י רֹאִֽי. (שם י"ג)

ורש"י מפרש שם מופלא – "אתה א-לוה הראיה, שרואה בעלבון של עלובין", את כל המצבים הקשים שאנחנו נמצאים בו.

שלב ב' – גירוש

בשלב השני, בפרשת וירא, אחרי שיצחק נולד ונגמל, מתרחש הגירוש –

וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶת-בֶּן-הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר-יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק. וַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָֽאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת-בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן-הָֽאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם-בְּנִ֖י עִם-יִצְחָֽק. (שם כ"א, ט'-י')

שרה רואה ופונה אל אברהם – 'בני יצחק אמור לרשת את ארץ כנען'. זו הסוגיה – ירושת הארץ. כנען הוא הנכד השני של חם. שרה שחשבה שאולי היא תוכל לתקן, לעדן, את הגר, את מצרים דרך הבן שיוולד מההריון השני של הגר, מבינה עכשיו שאין אפשרות כזו. זוכרים שם את רש"י? –

…שֶׁהָיָה מֵרִיב עִם יִצְחָק עַל הַיְרֻשָּׁה וְאוֹמֵר: אֲנִי בְּכוֹר וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְיוֹצְאִים לַשָּׂדֶה, וְנוֹטֵל קַשְׁתּוֹ וְיוֹרֶה בוֹ חִצִּים… וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי (בראשית רבה נג, יא).

זה רק משחק, זה לא באמת, זה רק אימונים ליד הגדר. 'הם מורתעים'…

שרה מבינה שאם במקביל ליצחק, גם לישמעאל יהיה פה כח ירושה ולו המינימלי ביותר – העולם אבוד. זה לא יעבוד. הפראיות תשתלט. חייבים להוציא ממנו דה-יורה, חוקית, את אפשרות הירושה. חייבים לגרש.

וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ. וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל-אַבְרָהָ֗ם אַל-יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֨יךָ֙ עַל-הַנַּ֣עַר וְעַל-אֲמָתֶ֔ךָ כֹּ֩ל אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע. וְגַ֥ם אֶת-בֶּן-הָֽאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא. (שם י"ב-י"ג)

ואברהם איש החסד, שבסוף הפרשה הקודמת בא אליו הקב"ה ומבשר לו שיוולד לו יצחק, נופל על פניו ואומר – "לו ישמעאל יחיה לפניך" (שם י"ז, י"ח), אומר עכשיו – "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ". אנחנו לפעמים אומרים לעצמנו – בשביל מה אברהם? אם לא היית מבקש על ישמעאל אולי החיים שלנו עכשיו היו הרבה יותר קלים… האמת שזה גם יכול להישמע כמו ספקנות אצל אברהם לגבי הבטחת הקב"ה לו זרע משרה, את יצחק, ושהוא רק מבקש שישמעאל יישאר, אבל זה לא נכון. אברהם לא מתבלבל.. הוא יודע הכל, ורש"י מסביר למה התכוון אברהם – "לו ישמעאל יחיה לפניך – ביראתך". כלומר, 'רבש"ע, יצחק בעז"ה יוולד ויהיה ההמשך שלי, אני מאמין להבטחה שלך האמונה שלמה, אבל איך אנחנו דואגים שהפרא הזה שיצא מחלצי יקבל יראה? תבטיח לי!',^[3] והקב"ה מבטיח לו –

וּלְיִשְׁמָעֵאל֘ שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה | בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים-עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל. (שם כ')

שנים עשר? כמו בני יעקב? ולא עוד אלא נשיאים, פריזדנטים? ושוב אנחנו פונים לרש"י –

שנים עשר נשיאים. כעננים יכלו כמו "נשיאים ורוח, וגשם אין…" (משלי כ"ה, י"ד).

והוא לא אומר שזה מדרש. זה הפשט! זה הפשט, רש"י? – כן. אני, אומר הקב"ה לאברהם, אדאג שישמעאל יעבור תיעול, סובלימציה, בסוף הוא יתעדן ויעשה תשובה ותהיה בו נקודה שתתהפך. לגבי החשש שלך מהפרא – כן, הוא יוליד 12 נשיאים ויתפשט על העולם אבל זה יכלה כעננים. זה יעשה הרבה רעש – אבל כל הבונקרים שלהם יוכרעו עם 83 טון חומר נפץ זה, כעננים. כן, זה ישתלט על הכל – וזה יכלה. זו הברכה לישמעאל – כי אם זה לא יכלה זה יהיה סרטן בלתי אפשרי בלב האנושות. זה יהיה סוף האנושות ותחילת עידן הפראיות.

סוד העינוי

מה שענתה הגר למלאך –"מפני שרי גבירתי אני בורחת" – זה כל הסוד. יש כאן נקודה חשובה. עינוי נתפס באזניים שלנו כדבר שלילי, אולי אכזרי. צריך להבין שעינוי זה לא אכזריות, זה לא משהו שלילי. דיברנו בזה לעומק השנה ביום כיפור – גם אנחנו מתענים ביום כיפור. עינוי זה לא לפגוע בעצמך או באחרים. זה לא להכות בעצמך עד זוב דם, לא לשבת על מסמרים או מכות חשמל. מי שעשה את זה לא יצא ידי חובת עינוי ביום הכיפורים, אלא הוא סתם משוגע. עינוי זה לשון ענווה. עינוי זה להפנים שהרוח, הנשמה, היא הגברת, הגבירה, והגוף הוא העבד. הנפש שהיא צריכה לשליט את עצמה עליו ולרומם אותו. "תפילה לעני כי יעטוף". זו מלחמה קיומית יומיומית בתוכנו. והגר מבינה בדיוק מה אומר לה המלאך, וברגע של אמת פנימית נדירה היא תופסת את עצמה ומודה – 'אני בורחת מפני הגבירות האמיתית, זו שיכולה לרומם אותי מהתכונות החמיות-כנעניות-בהמיות שלי, של הזלזול "ותקל גבירתה בעיניה". אני בורחת מפני שרי, מהשרה, מהגבירה, כל ימי – זו תכונה שטבועה בי ולמרות שאני יודעת שזה הורס אותי ומוציא ממני את הרע שבי – קשה לי לשלוט בזה'.

וחשוב לזכור – יש נקודה פנימית בהגר שבכל אחד מאיתנו, שבסוף עושה תשובה, כמו גם ישמעאל שעתיד לעשות תשובה ולגרום לשיבה טובה ולאברהם – וזה קרוב מאד. אנחנו נמצאים בימים גדולים של ההיסטוריה, אבל אסור לנו להתבלבל מול הפרא הזה. הרבה מדי זמן שהתבלבלנו, טעינו, מתנו על הבלבול הזה, הקרבנו את טובי בנינו, חברינו וילדינו על הבלבול הזה. די! כשהפרא מצליח לברוח מהגבירה זה מביא אותו ואת העולם כולו לשפל המדרגה, לאספסוף שמשתולל ברחובות אמסטרדם, בבירות אירופה, לנוח'בות ולכח ארדואן ואיראן. זו מלחמה בין פרא אדם לאדם – "אתם קרוים אדם" (יבמות ס"א.) נאמר על ישראל והכוונה היא שהאחריות שהעולם ישאף להידמות לעליון היא שלנו. זו אחריות שלנו, התפקיד שלנו להיות הגבירה ולרומם את העולם, גם את החלקים הפראיים שבו, כי אם לא נעשה את זה חלילה הפרא ישתלט על העולם. כשבעל הבית לא זוכר שהוא בעל הבית, כשהוא לא מבין את האחריות שלו – הכלב שלו קופץ עליו ותוקף אותו. לא בגלל שהוא אוהב לנשוך – אלא בגלל שזה טבוע בו. הכלב מה שהוא הכי אוהב, תשאלו בעלי כלבים, זה שיהיה לו בעל הבית, זה לשחק פוצ'י-מוצ'י עם הבעלים שלו. אבל כשאין בעלים, כשנכנס שכן או כשהבעלים לא מתנהג כבעלים – הכלב תוקף. אם אתם לא תהיו 'אדם' – הפרא משתלט. הוא רוצה וצריך בעל הבית! זו אחריות שלנו!

לכן שרה אומרת – "ישפוט ה' ביני וביניך" – אני מערבת פה את הקב"ה. זה לא יכול להיות מוכרע ביני וביניך. אם לא אמסור את דיני לשמיים, אם לא נבין שזה לא רק סוגיה ביטחונית, ריאלית ושיכלית – הפרא ידרוש להיות שותף בירושה.

מנהרות עזה ביו"ש

תסלחו לי שאני מדבר על המציאות קצת יותר מתמיד בבקשה. שמעתם את מה שביל קלינטון אמר בשבוע שעבר בכנס בחירות במישיגן בארה"ב, שהיה פה ראש ממשלה יהודי שהציע לו 96% מיהודה ושומרון + חצי ירושלים, 'איזה שני רובעים שתרצה'?! והקב"ה זיכה והציל אותנו שהפרא בפראיותו לא הסכים לזה. מישהו יכול לדמיין מה היה קורה אם לפני עשרים וחמש – שלושים שנה, הפרא הזה היה מתחיל לבנות את עזה על מנהרותיה ב-96% מיו"ש ומחצי ירושלים? אם זה היה קורה חלילה – לא שמחת תורה היה לנו אלא השואה היתה מחוירה! אף אחד מאיתנו לא היה עומד פה היום. מפחיד.

בשנת 1941 התקיימה פגישה בברלין בין אדולף היטלר, הנציג החילוני המופרע, המטורף והאנטישמי האירופאי, לבין האידיאולוג של השמדת היהודים, המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני ימ"ש. היטלר בא לתאם עמדות, להבטיח ציר משותף, והבטיח לו שהוא יגרש את היהודים מכל המקומות שהוא ישלוט בהם, אבל המופתי, הנציג הדתי של האיסלאם אמר לו – "לא יעזור לגרש יהודים. את היהודים צריך להשמיד". זהו הפרא, עם תרבוש או טורבן המטופש שלו, שהעביר בירושה לכל הנאסראללות וחמינאים עד ימינו, שכאשר הוא תופס האדם לא לוחם בו – הוא מרים את הראש ומשתלט. ואנחנו חייבים להפנים שהוא חייב להיכנע והגיע להבנה שיש פה גבירה שתפקידה הוא לגלות את שם ה' בעולם. זו הנקודה – מי ישלוט בעולם – הגבירה או הפרא.

הפרא שולט כי הגבירה לא מאמינה בגבירות שלה. ישמעאל, בניגוד לאויבים אחרים, הוא בעל כוחות גדולים. יש לנו בהיסטוריה שלנו את רבי ישמעאל שהיה כהן גדול והתעלה בסילודים למדרגות עצומות ואף היה מעשרת הרוגי מלכות. אין לנו רבי עשיו, עמון או מואב. לישמעאל יש תוכן פנימי מופלא עם עוצמות תוהו אדירות. הוא העידון של העובר הראשון שהפילה הגר, שמפחיד רק לחשוב מה היה פה אם ההיריון שלו לא היה נופל. ואנחנו צריכים לזכור שמי שנותן לפרא להישאר בפראיות שלו זה המוח היהודי המתחכם שמתבייש ביהדות שלו ומנסה לברוח מגורלו.

בלי מא'צינג

מעתה נבין את הנחרצות של שרה לאורך כל הפרשיות האלה – כל "ותקל גבירתה בעיניה" מצדיק עינוי, מצדיק גירוש. ראיתם את לשון החוק החדש? – כל עידוד של טרור, כל הילול של פיגוע, כל זלזול, כל שכחה של מילימטר מי הגברת, היא עילה לגירוש.

ואני חוזר ומדגיש – צריך להפנים שכל מה שקורה בעולם מתרחש גם בתוכי. גם בתוכי יש ישמעאל, פרא, הוא מאד רוצה לחיות "ביראתך" אבל קשה לו, הוא מופרע – זה חלק מהעוצמות שלו. יש לו תפילות שהרבה פעמים אין לאנשי היראה, חמש תפילות ביום, יש לו עוצמות, נשמה אדירה של תוהו – ולמול זה תפקידנו הוא להראות לו את הדרך הנכונה, מי פה הגבירה, שהגר תבין שהיא שפחת שרה, כדי שהוא יחיה 'ביראתך'. הוא צריך את זה לא פחות מהעולם.

מי שיחזיר בתשובה בסופו של דבר את הגר ויחזיר אותה כקטורה לאברהם יהיה יצחק. הוא גם זה שיחזיר בתשובה את ישמעאל מבאר לחי רואי ויביא אותו לקבור את אברהם – יצחק, עם מידת הגבורה (הגבירה) שלו. כל אחד צריך להבין את מקומו ומהותו – אתה חם, אתה פרא. אני שם, אני אברהם, יצחק ויעקב. הוא לא שותף,^[4] הוא לא חבר ובטח לא יורש. אין מעטפות של כסף, אין פה מאצ'ינג של רצונות. אנחנו חייבים להכיר את העבודה הזו באופן הכי אישי, הכי פנימי – ולגרש, בלי להתבלבל אל כל מה שקשור לפראיות הזו שבתוכי. לגרש את הקונספציה שבי ולהבין שהתוהו, הפרא היפה שלי, יוכל להופיע ביראה, רק אם הוא יידע להשתעבד לגבירתו. זו האחריות שלנו כלפי עצמנו וכלפי העולם כולו.

"ואת בריתי אקים את יצחק". הוא זה יצליח להביא את כל ההגריות והישמעאלים בני חם חזרה אל אבא.

1. באופן הפוך, הוא כן מביא שאחות תובל קין נעמה היא אשתו של נח, כי משם אנו נבין ממי נבנה העולם אחרי המבול, ואכמ"ל. ↑

2. כמו אצל יעקב ששומע לקול אמו רבקה כדי לרמות את אביו בפרשת הבכורה- "וישמע יעקב לקול אמו", ואומרים שם חז"ל "אנוס וכפוף ובוכה". ↑

3. יראה בדווקא, ולהבדיל מתפילה כי תפילה יכולה להיות גם פראית, כמו שאנחנו שומעים את כל המואזינים ברמקולים שלהם… ↑

4. שרה אומרת לאברהם "כי לא יירש עם בני", והכוונה היא שהיא חוששת שהם יירשו את אברהם ושרה כשותפים, חברים. ↑