קטגוריה: שיעור

שיעור לפרשת כי תשא ופורים תשפה

שיעור לפורים תשפה

פורים יישאר לעולם כי כל העולם מחכה ל'ונהפוך הוא', וזה מה שפורים בא ומגלה. והעולם מתנדנד כל הזמן בין שני הקטבים הללו – עמלק והמן או מרדכי ואסתר ועם ישראל. ואסתר ומרדכי קלטו שככל שאנחנו נתפוס את זה יותר – כך גם העולם יבין את זה יותר, ושהעיסוק שלנו צריך להיות בדברים הגדולים האלה

שיעור לפרשת תצוה – זכור תשפה

יודעים מה פירוש המילה לדרוך בעברית? בסלנג הישראלי הביטוי "לדרוך על מישהו" לא נשמע כל כך טוב, וככה אנחנו חיים, אנחנו דורכים על האדמה. אבל 'לדרוך ענבים' זה משהו אחר. הקב"ה נראה כדורך ענבים בגת כשהוא מביא את הגאולה (עי' ישעיהו ריש ס"ג). דורך הענבים בגת הוא מי שדורך ומגלה את מה שהענב עצמו לא יכול לגלות. הוא מעלה את הענב מברכת "בורא פרי העץ" לברכת "בורא פני הגפן", ומעלה את העולם לסוד שכבוש בתוך הענב. בתוך הענבים כבוש סוד עמוק – "נכנס יין יצא סוד".

שיעור לפרשת תרומה תשפה

ועל פי מה שלמדנו, עובר ספר שמות שלשה שלבים. יוצאים ממצרים ואז שלב ראשון התורה יורדת מהשמיים, שלב שני – "ואלה המשפטים" ב-ו' החיבור, עם כל הדינים של שור ובור פה בעולם למטה. איך אני מפעיל את התורה בכל מציאות, ואז מגיעים לשלב השלישי שהוא הרבה יותר, הוא "בכל דרכיך דעהו" – אין שום דין מה לעשות עם הזהב שלך אז תרים אותו.

שיעור לפרשת משפטים תשפה

נפתח במה שאירע במצרים, ובכן – מהפכה. מופיע בירושלמי שאנחנו פספסנו דבר חשוב בהיסטוריה, ואכן היתה ברית שנכרתה עוד במצרים, עוד לפני שכלל מתחילות עשר המכות. בסוף פרשת שמות משה רבנו הולך לדבר עם פרעה

שיעור ערב שבת פרשת יתרו תשפה

שיעור לפרשת בשלח תשפה

יש בשירה הזו, כמו גם בשירות אחרות, צורת התבטאות מכופלת – "ימינך ה'… ימינך ה'", "מי כמכה באלים… מי כמכה..", "ה' איש מלחמה – ה' שמו" וכן הלאה, אך כאן אין זו כפילות רגילה אלא תיאור של שני דברים שונים – ראשית היחס שלי לקב"ה ולאחר מכן לאל של אבי, ולענ"ד בהמשך נראה שזו בדיוק נקודת שני החלקים של הפסח ושל יציאת מצרים בה פתחנו.

שיעור לפרשת בא תשפה

כ"כ הרבה פעמים אנחנו מתייאשים כי אנחנו לא יודעים מה יהיה "ביום שאחרי". ביום שאחרי הוא ית' יפסח. נכון, זה לא בכוחות שלך, ולכן לפעמים אתה מתייאש, וחבל. מה שכן נמצא בכוחות שלך זה לעשות עוד מצווה אחת, עוד הקדמת שלום לאדם אחד, עוד נקודה אחת שבה אני מייצר את

שיעור לפרשת וארא תשפה

התנין הוא המופת הראשון. התנים הגדול. זו המכה שלא נועדה להוציא את ישראל ממצרים אלא את העולם מעצמו, את פרעו מפרעה, אותי מהיאור, וההפטרה באה לספר לנו את כל הסיפור הזה ולסגור אותו בסוף בידיעה שהכל בא כדי ש – "וידעו כי אני ה'".

שיעור לפרשת שמות תשפה

הויכוח בין התפיסה הליברלית למסורתית הוא מי במרכז. לתפיסה הליברלית, האדם, האני, נמצא במרכז. 'החופש שלי להיות מה שאני רוצה'. כלומר הוצאת האלוקים ממרכז המשוואה.
אני מאד אוהב את המושג 'מסורת' במובן הפשוט שלו, כי בקשר הזה של המסורת האמיתית זה בכלל לא ענין דתי אלא הרבה יותר עמוק.