שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
בעז"ה שנזכה כבר באמת, בנגלה, מתחת לעשרה טפחים, באור הגדול של "ואתא הקב"ה ושחט למלאך המוות" ויאמר למשחית הרף ולמלך המוות די, ותחת השבר והמוות של כל כך הרבה טהורים וקדושים שלוחמים בשבילנו ובשביל גבעון ובשביל העולם כולו, יתגלה איך כל הטבע יתהפך ויתעלה לגאולה שלמה במהרה בימינו.
פרשת חוקת פותחת ברוב שנים את קריאות התורה של חודש תמוז, ולכל הפחות היא נקראת במחצית הראשונה שלו,[1] והיא אף קשורה מאד לעניינו של החודש; תחילתה של הפרשה בפרה אדומה, ורש"י מלמד אותנו שם באריכות שכל ענין הפרה האדומה הוא לתקן את חטא העגל,… Continue Reading "לפנימיותו של חודש תמוז. לפרשת חוקת תשפה"
בפרשה שלנו כבר מופיעים בני דור הבנים. החלק הראשון של הפרשה עוסק בפרה אדומה, המטהרת מטומאת המת, ומה היא עושה פה בפרשה בתווך שבין קרח לחוקת מחייב הבנה, שהרי היא שייכת להקמת המשכן או אף לפני כן לאחרי חטא העגל, אך זו סוגיה בפני עצמה ואי"ה בסוף לימודנו הפעם ניגע גם בה, אך עיקר הלימוד שלנו יהיה הפעם בפלא האדיר של תיאור החודשים הקצרים המתוארים בפרק כ'
פרשת השבוע חקת לוקחת אותנו בבת אחת שלושים ושמונה שנים קדימה. מאז חטא המרגלים שהתרחש בחודש אב בשנה השניה לצאת ישראל ממצרים, ומפרשת קרח, ועד לתחילת פרק כ' בפרשה שלנו התורה נוקטת בדממת אלחוט. שום תיעוד היסטורי, שום תיאור, למעלה משלושים ושמונה שנה.
ננסה הפעם ללמוד מחדש את פרשת מי מריבה. איזו עוד פרשה זכתה לכל כך הרבה פירושים – ופירושים מסובכים מאד? המטלה של מי שבא להסביר את הפרשה הזו היא די אכזרית, יש לומר. הוא צריך להסביר בפרשה מעומעמת לחלוטין איזשהו חטא מספיק רציני שמצדיק עונש כזה נורא, אולי הכי נורא שיש. זה לא רק שמשה ואהרן לא יביאו את הקהל לארץ אלא כל ההיסטוריה משתנה בעקבות הסיפור הזה. אם היינו זוכים ומשה היה נכנס עמנו לארץ – זהו, זו הייתה הגאולה השלמה!
מכל כל מה שמתרחש בפרשת חקת המופלאה, פרשה בה אנו קופצים ארבעים שנה קדימה בזמן אל ערב הכניסה לארץ, אני מבקש הפעם להתייחס לנקודה אחת ספציפית – אחרי שקברנו את מתינו במשך השנים ולאחר שנפטרים מרים ואהרן, אנו מגיעים אל פרשת נחש הנחשת. זו פרשה קצרה בת ששה פסוקים בסך הכל, אך היא 'תופסת' אותנו לדורי דורות.
רוב שיעורנו הפעם יעסוק בהפטרה, ביפתח הגלעדי, ומתוכה
נכנס אי"ה גם קצת לפרשה. החיבור של ההפטרה לפרשה
הוא פשוט, ובולט אולי יותר מכל קשר אחר שבין פרשה
להפטרה. חלקים בהפטרה ממש חוזרים על הפרשה, על
החלק האחרון שבה, והיא אף ממשיכה ומשלימה את הפרשה
בחלקים שלא פורטו בה