תגית: תשפד

שיעור ערב שבת פרשת ראה תשפד

הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" איננו שבח לארץ אלא הוא שבח מותנה. מהותה של הארץ שהיא זבת חלב ודבש, וזה יתרחש רק אם אתה תקיים את "ושמעת ישראל ושמרת לעשות". ה' נשבע לנו שאם תשמעו ואם תעשו את כל המצווה הזו אתה ובניך וכו' – אז הארץ תהיה זבת חלב ודבש. נשים לב – הארץ איננה זבת חלב ודבש! היא ארץ עיינות ותהומות, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת וכו'. מתי היא תהיה ארץ זבת חלב ודבש? רק אם "ושמעת ישראל".

ארץ זבה. לפרשת ראה תשפד

זו ההבנה העמוקה של המושג הזה, זהו עומק 'הרומן' בין עם ישראל לארצו, זו הסיבה שגם התורה נקראת "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיה"ש ד', י"א), כי כשאני מחובר אליה ויונק ממנה – אני יונק דבש וחלב, ואם חלילה לא – ההמשך ברור ל"ע…
שהקב"ה יזכה אותנו בימים שנותרו לנו לפני השנה הבאה עלינו לטובה, שנזכה באמת לינוק ושהארץ תניק לנו ולעולם כולו מחלבה ומדבשה

שיעור ערב שבת פרשת עקב תשפד

ומכאן נגיע לדברי המשך חכמה – החשש לשכוח את הקב"ה קיים בעיקר כאשר אני שבע. כשאני רעב אני זוכר אותו מצוין ומתפלל אליו. כשמצאתי חניה אני שוכח אותו מהר מאד… הברכה היא כדי שלא נשכח, כלומר אני מתמלא גאווה וחושב שזה אני. החשש של "ורם לבבך ושכחת" ואמירת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הוא כאשר אני שבע. ולכן מברכים על המזון אחרי שביעה.

ואכלת ושבעת והתחברת לה' אלוקיך. לפרשת עקב תשפד

יש נקודה אחת שחוזרת על עצמה פעמים רבות בפרשת השבוע, ונגיע אליה דרך המצווה הראשונה המופיעה בפרשה, ברכת המזון. חז"ל למדו פה שזו הברכה היחידה שהיא מן התורה לעומת האחרות שהן מדברי חכמים. האמת היא שיש עוד ברכה אחת שלפי דעה אחת בחז"ל גם היא מן התורה, אך היא אינה להלכה ובוודאי שלא מופיעה ברמב"ם, והיא שברכת התורה – הברכה שלפני הקריאה בתורה – גם היא מדאורייתא.

שיעור ערב שבת פרשת ואתחנן תשפד

אז בואו ננסה להבין את המושג הזה ונתחיל בהבנה של התיאור ההיסטורי אותו מתארים חז"ל בגמרא, של כל מה שאירע ביום ט"ו באב. בחמישה עשר באב קרו אירועים לפי הגמרא לאורך כל הצמתים ההיסטוריים עד חורבן הבית ויציאתנו לגלות ברומא

להבין את הטוב שבחודש אב. לפרשת ואתחנן תשפד

ביום שני הקרוב יחול יום חמישה עשר באב, שעליו אומרים חז"ל את המשפט המפורסם –
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים. (משנה תענית ד', ו')
בואו ננסה להבין את המשפט הזה ונתמקד במילה אחת בו – 'טוב', ימים טובים. האם אכן יום הכיפורים הוא יום טוב גדול יותר מסוכות? מפסח?

תם עוונך בת ציון – פקד עוונך בת אדום. לפרשת דברים תשפד

פרשת דברים לעולם נקראת בערב תשעה באב, כלומר מאז שגלו ישראל לבבל וקריאת התורה מחולקת למשך שנה. ישנן כמה פרשות ש'לא זזות' ונקראות תמיד באותו מועד – פרשת מסעי, למשל, בה מתואר יום ההילולא של אהרן הכהן, היחיד בכל התורה כולה, לעולם תיקרא, בין בשנים פשוטות ובין בשנים מעוברות, בערב ראש חודש אב, תאריך פטירתו. וזה עוד יותר מדהים – הרי הוא נפטר כבר בפרשת חקת, שם הוא עולה להר ההר וכו', אבל התורה חוזרת על זה ומציינת את התאריך רק במסעי, באמצע תיאורי המסעות והחניות.

שיעור לפרשת דברים תשפד

זו מהפכת עולם. וכאשר השכל האנושי שלי מביא אותי לכל זה – אדום נגמרת. ה'חכמת אדום', ה'תבונת עשו', ה'חכמה בגויים', הבלוף ומופעי הצביעות שאנחנו רואים יום יום, מבחוץ ומתוכנו ל"ע, כל שקר האיי. קיו. המנופח של אדום ללא הפסקה, חיצוניות, חיצוניות – "אדום אדום", "על כן קרא שמו אדום" – הדבר הזה נגמר, הדבר הזה גוסס.

שיעור ערב שבת פרשת מטות-מסעי תשפד

לתת נקמת ה' במדין. לפרשת מטות מסעי תשפד

בטווח הזמן שבין "צרור" לבין "נקום" נאמרה פרשת פנחס, וניסינו לברר בשנים שעברו מה הפרשה הזו קשורה למדיין – תיאור משפחות המתפקדים, בנות צלפחד, עליית משה לראות את הארץ, בחירת יהושע לממשיך את משה ועוד. אחד הנושאים המופיעים שם, פרשה ארוכה מאד, היא פרשת המועדות בפרקים כ"ח-כ"ט. זה מתחיל בתמיד של שחר ותמיד של בין הערבים, עובר לשבת, ראש חודש, פסח, שבועות וסוכות, ומסתיים בשמיני עצרת, וגם כאן צריך לברר איך זה קשור ל-"צרור את המדיינים".