הרב אלון שליט"א
שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
תגית: תשפד
שיעור לפרשת מטות מסעי תשפד
השבת אנו מסיימים את הקריאה בספר במדבר, "חזק חזק ונתחזק", בשתי פרשיות יחד, והיא גם שבת היארצייט של אהרן הכהן, תאריך הפטירה היחיד המופיע בתורה – ר"ח מנחם אב, כמופיע בפרשה.
להוציא את פרשת הנדרים בתחילת פרשת מטות שקשורה לחלק הקודם, הרוב המכריע של הנושאים מתייחס להכנות לכניסה לארץ
פנחס הוא ירמיהו. לפרשת פנחס שפד
ההפטרה הראשונה בג' דפורעניתא איננה רק של פורענות, אלא בחלקה הראשון היא מתארת את הקדשתו של ירמיה לנביא, והשאלה הראשונה היא מדוע החלק הזה נכנס אף הוא להפטרת הפורענות הראשונה, שהיא ראש סדרת ההפטרות של שלשת החודשים הקרובים? ברור למה זה מופיע בנביא אבל למה זה נכנס ופותח את הפטרת הפורענות? כשנעמיק בתשובה לשאלה זו נקבל כיון להתמודדות שלנו בהבנה עם תלתא דפורענותא ועם עבודתנו.
שיעור לפרשת פנחס תשפד
כלל גדול הוא לגבי סדר ההפטרות מהפרשה שלנו ועד אחרי החגים, וכך הוא מופיע בהלכה –
מי"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא, ז' דנחמתא, תרתי דתיובתא. ג' דפורענותא – דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו; שבע דנחמתא – נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה, אנכי, רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש. וביום צום גדליה במנחה מפטירין "דרשו" ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין לעולם "שובה"…
הבוקק והבולע. לפרשת בלק תשפד
מי הוא בלעם ומי הוא בלק? מה זה אומר לנו? חז"ל אגב אומרים שבלק הוא אביו או סבו של עגלון מלך מואב שהיה אביה או סבה של רות המואביה, כלומר שמבלק בן ציפור יוצאת רות המואביה, יוצא דוד המלך ובעצם יוצא המשיח! אז זה לא רק שהפרשה עוסקת בנושא אלא כל שורש המשיח נמצא פה. הרמב"ם אומר (הל' מלכים י"א, א') שכל מי שלא מאמין ומחכה לביאתו כופר בכל התורה, ואת כל המשיח צריך לגלות מתוך בלעם. מה הרעיון? מה רוצים שני המוזרים האלה מאיתנו?
שיעור לפרשת בלק תשפד
פרשת השבוע שלנו, פרשת בלק, היא פרשת המשיח – "דרך כוכב מיעקב". כשנכנסים ללימוד הפרשה, תמיד השאלה היא מה היה קורה אלמלא היא נכתבה? כלומר – אם פרשת חקת לא היתה נכתבת למשל, אז ברור שהיתה חסרה לנו ידיעה של פרטים היסטוריים רבים, מצוות פרה אדומה וכו', אבל כאן – אם לא היינו יודעים את הסיפור הזה של המכשף והאתון, של המלך המשונה שלאביו קראו ציפור וכו', מה היה חסר? חז"ל אומרים "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" (בבא בתרא י"ד:), כלומר יש בפרשה הזו נקודה יסודית וחשובה וצריך להבין לעומק את נקודת בלעם ובלק.
גדולת דור באי הארץ. לפרשת חוקת תשפד
בפרשה שלנו כבר מופיעים בני דור הבנים. החלק הראשון של הפרשה עוסק בפרה אדומה, המטהרת מטומאת המת, ומה היא עושה פה בפרשה בתווך שבין קרח לחוקת מחייב הבנה, שהרי היא שייכת להקמת המשכן או אף לפני כן לאחרי חטא העגל, אך זו סוגיה בפני עצמה ואי"ה בסוף לימודנו הפעם ניגע גם בה, אך עיקר הלימוד שלנו יהיה הפעם בפלא האדיר של תיאור החודשים הקצרים המתוארים בפרק כ'
שיעור לפרשת חוקת תשפד
פרשת השבוע חקת לוקחת אותנו בבת אחת שלושים ושמונה שנים קדימה. מאז חטא המרגלים שהתרחש בחודש אב בשנה השניה לצאת ישראל ממצרים, ומפרשת קרח, ועד לתחילת פרק כ' בפרשה שלנו התורה נוקטת בדממת אלחוט. שום תיעוד היסטורי, שום תיאור, למעלה משלושים ושמונה שנה.
מצוות בטלות לעתיד לבוא. לפרשת קרח תשפד
כשכתוב בפסוק "ולא יהיה כקרח וכעדתו", הכוונה היא בוודאי בפשט שלא נחזיק במחלוקת וכו', אבל בעומק – לא כקרח ולא כמאתיים וחמישים ולא ככל העדה, אלא כבני קרח, שלמרות שהם נפלו והגיעו כמעט פנימה לתוך הבור, הרי שנתבצר להם מקום בגיהינום, היינו בגיהינום של האין צורך במצוות, בגיהינום של 'אני כבר בעתיד' או 'אני מתחת לאדמה', שם נתבצר להם מקום ושם הם אמרו – "משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאין", כלומר אנחנו עוד בעולם של בירורים
שיעור לפרשת קרח תשפד
איכשהו נדמה בפרשיות ספר במדבר שאיך שאנחנו מגיעים לאיזשהו שיא – מיד לאחר מכן הוא נשבר ואנחנו מגיעים לשיא חדש. אבל הפעם, בהתרחשות של פרשת קרח, באמת נדמה שכבר הגענו לשיא השיאים (אבל בואו נחכה לפרשה הבאה ונראה מה יהיה שם…) – ראשית נדבר על החוטאים, הקואליציה המופלאה של קרח, מזקני הדור, גדול העולם, ומאתיים וחמישים מקטירי הקטורת שהיו ראשי סנהדראות, גדולי העדה
דרכי האמורי. לפרשת שלח תשפד
נחזור לעמלק. את עמלק אנחנו מכירים כבר מזמן. פגשנו אותו לראשונה ברפידים. הוא תמיד מגיע אלינו כשאנחנו 'בדרך' – "בדרך בצאתכם ממצרים", והתפקיד שלו מוגדר – הוא בא לעורר אותנו. הוא לא מיושבי הארץ, לא משבעת העממים אלא הוא עם-לק, כלב שלוקק. חז"ל מתארים ורש"י מביא את זה שם ברפידים –