שיעורי הרב מרדכי אלון שליט"א
שבת פרשת בשלח נקראת גם שבת שירת הים, "שירה חדשה שבחו גאולים" – יותר משלשת אלפים שלש מאות ושלושים שנה ועדיין היא שירה חדשה. אני מבקש להיכנס ללימוד הפרשה מתוך התאריך שבו היא חלה השנה – י' בשבט, יום הסתלקותו של הרבי הריי"צ מליובאוויטש… Continue Reading "הדרן ליציאת מצרים. פרשת בשלח תשפה"
שני חגי פסח השבת הקרובה מכונה 'שבת שירה' בגלל שבה אנו קוראים את שירת הים. פסח הוא החג היחיד שמצוין בשני חגים לכאורה נפרדים; יום טוב הראשון של החג, ליל הסדר, בו אנו עוסקים ביציאה ממצרים שמתוארת בפרשת השבוע הקודמת – "בא", ויום טוב… Continue Reading "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ – אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. פרשת בשלח תשפה"
יש בשירה הזו, כמו גם בשירות אחרות, צורת התבטאות מכופלת – "ימינך ה'… ימינך ה'", "מי כמכה באלים… מי כמכה..", "ה' איש מלחמה – ה' שמו" וכן הלאה, אך כאן אין זו כפילות רגילה אלא תיאור של שני דברים שונים – ראשית היחס שלי לקב"ה ולאחר מכן לאל של אבי, ולענ"ד בהמשך נראה שזו בדיוק נקודת שני החלקים של הפסח ושל יציאת מצרים בה פתחנו.
ליל הסדר הראשון בפרשת בא אנחנו נכנסים לפסח. יש בפרשה התייחסות לשני פסחים שונים, דבר השונה במהותו לעומת כל החגים האחרים בעם ישראל. בכל יתר החגים מהות החג היא אחת הגם שיש הבדלים בין אופן החגיגה שלו כשהיה בית המקדש קיים ושבעז"ה כשיבנה מהרה… Continue Reading "וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים. פרשת בא תשפה"
כ"כ הרבה פעמים אנחנו מתייאשים כי אנחנו לא יודעים מה יהיה "ביום שאחרי". ביום שאחרי הוא ית' יפסח. נכון, זה לא בכוחות שלך, ולכן לפעמים אתה מתייאש, וחבל. מה שכן נמצא בכוחות שלך זה לעשות עוד מצווה אחת, עוד הקדמת שלום לאדם אחד, עוד נקודה אחת שבה אני מייצר את
בריכת תנינים לפני שפרשת וארא מתארת את עשר המכות, מופיעים כמה פסוקים שלעיתים אנו לא שמים לב אליהם מספיק, 'שוכחים' להעמיק בהם, ודווקא בהם אני מבקש להתמקד הפעם – וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר. כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָֽמַרְתָּ֣ אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן… Continue Reading "מים שאין להם סוף. פרשת וארא תשפה"
התנין הוא המופת הראשון. התנים הגדול. זו המכה שלא נועדה להוציא את ישראל ממצרים אלא את העולם מעצמו, את פרעו מפרעה, אותי מהיאור, וההפטרה באה לספר לנו את כל הסיפור הזה ולסגור אותו בסוף בידיעה שהכל בא כדי ש – "וידעו כי אני ה'".
הויכוח בין התפיסה הליברלית למסורתית הוא מי במרכז. לתפיסה הליברלית, האדם, האני, נמצא במרכז. 'החופש שלי להיות מה שאני רוצה'. כלומר הוצאת האלוקים ממרכז המשוואה.
אני מאד אוהב את המושג 'מסורת' במובן הפשוט שלו, כי בקשר הזה של המסורת האמיתית זה בכלל לא ענין דתי אלא הרבה יותר עמוק.
חור שחור בהיסטוריה אנו מתחילים השבוע ספר חדש, ספר הגלות והגאולה, וגם נכנסים לתקופה שנקראת תעניות שובבי"ם, שיש בה כח ועניין להיטהר ולתקן. פרשת שמות היא הפתיחה של הכל. הכל מתחיל עכשיו, אבל בואו נעשה ראשית סדר בזמנים. ספר בראשית עסק בראשית ההיסטוריה, מבריאת… Continue Reading "התקופה הנעלמה. פרשת שמות תשפה"
אפרים בגושן, מנשה בארמון כולם מכירים את הברכה המדהימה בה מברך יעקב אבינו את נכדיו ואשר חלקנו הגדול מברכים בה את ילדינו בכל ערב שבת ומועד. אני מבקש לפתוח בכמה שאלות לגביה, אך תחילה נראה את הפסוקים המקדימים – וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר… Continue Reading "ישימך א-להים כאפרים וכמנשה. פרשת ויחי תשפה"