פורים – איתחול העולם. פרשת כי תשא – פרה תשפו

כל הרגעים הגדולים שאנחנו נמצאים בתוכם בימינו, מקורם הוא כבר בתורה הקדושה. בפרשה הקרובה, כי תשא, נקרא על חטא העגל, וחז"ל כידוע אומרים שהפרה האדומה, שבה נפטיר השבת, באה לכפר על חטא העגל "תבוא האם ותקנח את צואת בנה" (במד"ר חקת י"ט, ח', וכן תנחומא שם), ואנחנו עדיין בשלהי הפורים, מחיית עמלק ובעוד דבר – אנו נמצאים שלושים יום קודם הפסח, וכפי שלימדונו חז"ל עלינו לשאול ולדרוש בהלכותיו וענייניו.

כשעוסקים במגילת אסתר אנחנו נזכרים שכל נס הפורים התרחש בפועל בפסח כידוע, שגזרת המן היתה בי"ג בניסן, ולא עוד אלא שפסח שאותה שנה היה כל הסיפור – את המן תלו על עץ גבוה בפסח, ויותר מזה – באותה שנה לא היה פסח. אני מבקש להיכנס לכל העניינים הללו מתוך הרגעים של ההחלטה ההיסטורית שהם השיא של כל מגילת אסתר – כאשר מרדכי עושה את מה שאסתר מצווה עליו וכל ישראל צמים בליל הסדר. זו היתה השנה היחידה שבה פסח בוטל, עושים "ריסטארט", איתחול למערכת, ומתחילים הכל מההתחלה.

אם אין ישראל – למה הוא פסח?

בואו ניזכר בפסוקים. המן יושב לשתות עם המלך, בי"ג בניסן-

…וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה. (אסתר ג', ט"ו)

נחשוב על היהודים שבאותה העת – הם נמצאים בערב בדיקת חמץ, בין אם הם היו בין אלו שנהנו מסעודתו של אחשורוש ובין אם לא, בין אם כרעו והשתחוו ובין אם לא, והנה מגיע ליל הסדר – ואין יהודי שלא מתכונן ללילה הזה, ומרדכי אומר לאסתר –

…אַל-תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית-הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִֽים. כִּ֣י אִם-הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית-אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם-לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת. (שם ד', י"ג-י"ג)

ואסרת שמפנימה את הדברים ומבינה שצריך להציל את היהודים, שולחת אליו את התך ואומרת לו כך –

לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל-תֹּאכְל֨וּ וְאַל-תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם-אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל-הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי. (שם ט"ז)

בפסוק הבא מרדכי מקבל את דבריה –

וַֽיַּעֲבֹ֖ר מָרְדֳּכָ֑י וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר-צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר. (שם, י"ז)

וכך אומרים חז"ל במדרש –

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי (אסתר ד, טו) אָמְרָה לוֹ לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים, אֵלּוּ הֵן י"ג וְי"ד וְט"ו בְּנִיסָן. שָׁלַח לָהּ וַהֲרֵי בָּהֶם יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, אָמְרָה לוֹ זָקֵן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לָמָּה הוּא פֶּסַח. (אסת"ר, ח', ז')

ובגרסא אחרת –

אמרה לו זקן שבישראל ואתה ראש לסנהדרין ואתה אומ' דבר זה, ואם אין ישראל בעולם – מה המצוות יפים? אם ישראל אינם למה תורה? ואם אין ישראל לעשות הפסח למה הוא פסח? (פרדר"א, נ')

זו אמירה לא תאמן! המתנות כהונה^[1] מסביר במקום – 'מוטב שיבטלו ישראל פסח זה ויתקיימו בידם לעתיד הרבה פסחים'. מפרשי המדרש מבארים שכאשר אסתר אמרה למרדכי "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי ואבדתי", כוונתה היתה אל הקב"ה, והיא המייצגת של כנסת ישראל תבוא לפני הקב"ה בצום, אשר לא כדת, כי אם תאבד חלילה כנסת ישראל, מה המצוות יפים ומה הפסח? וצריך להבין מה כתוב פה. מה קרה? הרי יומיים לפני כן הכל היה כרגיל! הגזרה הרי נגזרה רק לעוד 11 חודשים, ולשם מה הדחיפות?!

לחזור לנקודת האפס

נראה את המשך המדרש –

מִיָּד שָׁמַע מָרְדֳּכַי וְהוֹדָה לִדְבָרֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְתָה עָלָיו אֶסְתֵּר". תַּמָּן אָמְרִין שֶׁהֶעֱבִיר יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח בְּתַעֲנִית. וְעַל אוֹתָהּ צָרָה וַיִּתְפַּלֵּל מָרְדֳּכַי אֶל ה' וַיֹּאמֶר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ אֲדוֹן הָעוֹלָמִים כִּי לֹא מִגַּבְהוּת לֵב וּמֵרוּם עַיִן עָשִׂיתִי אֲשֶׁר לֹא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לְהָמָן, כִּי אִם מִיִּרְאָתְךָ פָּעַלְתִּי זֹאת, לְבִלְתִּי הִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, כִּי יָרֵאתִי מִפָּנֶיךָ לְבִלְתִּי תֵּת כְּבוֹדְךָ לְבָשָׂר וָדָם, וְלֹא רָצִיתִי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְזוּלָתֶךָ, כִּי מִי אֲנִי אֲשֶׁר לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לְהָמָן עַל תְּשׁוּעַת עַמְךָ יִשְׂרָאֵל, כִּי לוֹחֵךְ הָיִיתִי מִנְעַל רַגְלָיו. וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הַצִּילֵנוּ נָא מִיָּדוֹ, וְיִפֹּל בַּשַּׁחַת אֲשֶׁר כָּרָה וְיִלָּכֵד בָּרֶשֶׁת אֲשֶׁר טָמַן לְרַגְלֵי חֲסִידֶיךָ, וְיֵדַע הַמַּרְגִּיז הַזֶּה כִּי לֹא שָׁכַחְתָּ הַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ (ויקרא כו, מד) "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים לְכַתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם". מֶה עָשָׂה מָרְדֳּכַי, קִבֵּץ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְעִנָּה אוֹתָם מִלֶּחֶם וּמַיִם, וְהִלְבִּישָׁן שָׂק וְהוֹשִׁיבָם בָּאֵפֶר [איך עושים דבר כזה לתינוקות? הרי צום זה רק לבני מצווה?! הוא שובר את כל הכלים – אין פסח, צום לתינוקות. זה מנוגד להלכה!], וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִין וְעוֹסְקִין בַתּוֹרָה. וּבָעֵת הַהִיא הָיְתָה אֶסְתֵּר נִפְחֶדֶת מְאֹד מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר צָמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַתִּפְשֹׁט בִּגְדֵּי מַלְכוּתָהּ וְאֶת תִּפְאַרְתָּהּ, וַתִּלְבַּשׁ שַׂק, וַתִּפְרַע שְׂעַר רֹאשָׁהּ וַתְּמַלֵּא אוֹתוֹ עָפָר וָאֵפֶר, וַתְּעַנֶּה נַפְשָׁהּ בְּצוֹם, וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ לִפְנֵי ה' וַתִּתְפַּלֵל… (אסת"ר שם)

כל זה אינו מופיע במפורש במגילה, אלא נלמד מ-"וכאשר אבדתי אבדתי" ומיד לאחר מכן "ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח פני המלך". תפילתה של אסתר היא חידוש – גם תפילתה וגם תפילת מרדכי הם הבנה שהם מגיעים אליה, דבר שקשה לתפוס אותו. מעין 'ריסטארט', חוזרים לנקודת האפס, מחריבים את העולם, מבטלים את פסח, כלומר אין מצוות, כי כל המצוות הן זכר ליציאת מצרים.

להתלבש במלכות שמיים

ראיתי אתמול מהרבי מספינקא שליט"א בשם הרב ר' אשר פריינד זיע"א – שכאשר אמרה אסתר "וכאשר אבדתי אבדתי", כוונתה היתה – 'איבדתי את מרדכי, איבדתי את עצמי, אין לי עוד אלא להתלבש במלכות שמיים. רק הקב"ה נשאר לי. אני עירומה כביום היוולדי ורק עכשיו אני יכולה ללבוש מלכות'. חזרה אל האפס, אל האין.

ממשיך המדרש –

… וַתִּתְפַּלֵל, וַתֹּאמַר, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָשַׁלְתָּ מִימֵי קֶדֶם, וּבָרָאתָ אֶת הָעוֹלָם, עֲזֹר נָא אֲמָתְךָ אֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי יְתוֹמָה בְּלִי אָב וָאֵם, וּמְשׁוּלָה לַעֲנִיָּה שׁוֹאֶלֶת מִבַּיִת לְבַיִת, כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֶלֶת רַחֲמֶיךָ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן בְּבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְעַתָּה ה' הַצְלִיחָה נָא לַאֲמָתְךָ הָעֲנִיָּה הַזֹּאת וְהַצִּילָה אֶת צֹאן מַרְעִיתֶךָ מִן הָאוֹיְבִים הָאֵלּוּ אֲשֶׁר קָמוּ עָלֵינוּ, כִּי אֵין לְךָ מַעֲצֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. וְאַתָּה אֲבִי יְתוֹמִים עֲמֹד נָא לִימִין הַיְתוֹמָה הַזֹּאת אֲשֶׁר בְּחַסְדְּךָ בָטְחָה, וּתְנָה אוֹתִי לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה כִּי יְרֵאתִיו, וְהַשְׁפִּילֵהוּ לְפָנַי כִּי אַתָּה מַשְׁפִּיל גֵּאִים. (שם)

היא מתארת את כנסת ישראל דרך עצמה. איזה מדרש מדהים!

רבותי, שלושים יום קודם הפסח עוסקים בהלכות הפסח, והם עושים את זה ביום שהוחלט לבטל את פסח. בעקבות ההחלטה לבטל את פסח – ככה מתחילים ללמוד הלכות פסח.

הסתרה שבתוך ההסתרה

בואו נראה תורה מופלאה מרבנו רבי נחמן שעוסקת בימים שבין פורים לשבת פרה –

אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח. כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת, כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח. ובתחלה הוא בחינת פור, כי פורים על שם הפר (אסתר ט ועין בכונות האריז"ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדמה), ואחר כך נעשה פר"ה [הפ"ר אותיות פר"ה], כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח. וזהו בחינת (שיר השירים ה) "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר". שפתותיו זה בחינת פסח – פה סח (כמובא). שושנה היא אסתר (כמובא בזהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, ושושנה גימטריא אסתר). נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי – מר דרור (חלין קלט:) לשון חרות, בחינת חרות של פסח. ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק (שמות כ"ג) "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם". ממצרים ולא יראו פני ריקם – ראשי תבות פורים, כי פורים הוא דרך לפסח, שיהיו יכולים להיות נזהרין מחמץ (ופסק באמצע הענין ולא גלה יותר). כי בתחלה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשיו… (ולא סיים). (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ע"ד)

כתוב פה דבר לא ייאמן. בואו ניכנס לאותה שנה בפרס, במיוחד אם אנחנו רוצים להבין את איראן של היום ולא רק מהאויר אלא מהשורש, ולהבין מה מתרחש עלינו ברגעים שלנו – זו היתה השנה היחידה מאז שיצאנו ממצרים שלא היה פסח, כלומר החגיגות התחילו בפורים, כש-"נקהלו ועמוד על נפשם" ואז התחילו להתכונן לפסח. הרי עד פורים, עד י"ג אדר, עדיין ריחף עליהם החשש של האגרות הראשונות שנכתב בהן "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד", ואם כן בשלשה עשר לחודש שנים עשר באותה שנה, היה "ונהפוך הוא" ואז מגיעים לליל י"ד ואז, שלשים יום לפני בדיקת חמץ, מתחילים לשאול ולדרוש מה יהיה באותו יום. בעברית אחרת – כשהגענו לימי המן הרשע, הגענו למקום הנמוך ביותר שניתן לתאר, ונגזר עלינו לראשונה בהיסטוריה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וילבש שק ואפר" (אסתר ד', א'), ומבאר שם רש"י –

בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש. (שם)

הוא הבין שכל מה שמתרחש פה זה בגלל גזרה עליונה. צריך להבין – כשהגענו לי"ג בניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש, זה היה שניה לפני סוף הסיפור! זה לא כמו שהיה במצרים. במצרים, היינו אמנם במ"ט שערי טומאה אבל שבט לוי היה איתנו והם מעולם לא עבדו עבודה זרה, והיו גם האנשים שלא שינו את שמם ואת לבושם והיתה לנו דרך לקום, אחד מחמישה או אחד מחמישים, ואילו בפורים, בשושן – חיצונית היה לנו הרבה יותר טוב. היינו עשירים, לא משועבדים, "ישבנו טוב" קרובים לצלחת המלכות, השתתפנו במשתה המלך "כרצון איש ואיש", עם כל ההכשרים המהודרים. אך כידוע – "אסתר מן התורה מנין? "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (חולין קל"ט), וכביאורו של הבעש"ט זיע"א – שההסתרה תהיה מוסתרת ולא תבינו שאתם בהסתרה. אין פרעה, אין עבודת פרך, הכל מצוין, אירופה בתפארתה! והיטלר, המן, חמינאי, כל אותם אלו שהגדירו את האידיאולוגיה שלהם בגלוי בלי להתבלבל ובלי לפחד – שכל היהודים, כל תינוק יהודי בעולם, מטרתו היא לגלות אלוקות בעולם. כל תינוק יהודי שעדיין הוא אויב של חמינאי וחבר מריעיו. אנחנו חייבים להיכנס למוח הזה שלהם ולתפוס את זה. תפסיקו כבר עם הקונספציות המטופשות שלכם… הם אומרים את זה בריש גלי – "מנער ועד זקן", כל יהודי שנשמה באפו, הוא גילוי אלוקות בעולם ובזה הם נלחמים. "אם אין ישראל – למה פסח?". אסתר קולטת את עומק הענין.

כישרון לשתוק

האם שמנו לב שמשנת שבע למלכותו של אחשורוש, מאז שהיא התמנתה כמלכה, לאורך כל תקופת התרגילים והטקסים המטופשים של הנערות והבתולות שהתייצבו לפני המלך עם תעודות הייחוס שלהן, ממש כמו כלבים גזעיים שבאים עם התעודות, כשהיא נלקחת לבית המלך, יתומה ואסופית, כאשר כל המדינות כבר דאגו להכין במות ועשו תחרויות כישרונות צעירים, תחרויות זמר – ובסוף נבחרת אחת יתומה, בלי שום ייחוס נראה לעין שיודעת רק דבר אחד – לשתוק. "אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה". זה נשמע סיפור בלתי אפשרי, אבל בעולם מעוות כל כך, שבו למלך כבר נמאס מהיופי החיצוני של ושתי, מהייחוס של ושתי, שהרי היא היתה בתו של מלך בבל, ייחוס של גאווה, פתאום הוא לא מסוגל להירגע אלא רק למול בחורה אחת אסופית שיודעת רק לשתוק. כל השנים הללו עד לרגע של השק ואפר היא הוציאה מפיה רק משפט אחד, על פרשת בגתן ותרש –

וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמָרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מָרְדֳּכָֽי. (אסתר ב', כ"ב)

ומכאן למדו חז"ל שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, וע"פ הבעל שם טוב, כל מי שאומר דבר ומחזירו לשורשו, מביא גאולה לעולם. יש לה לאסתר רק משפט אחד לומר, ובו היא מצטטת את הרבי שלה, את מרדכי. אין לך שום דבר לומר משלך? שום תורה? לא! אין לה כלום משלה. וגם למרדכי אין כלום, והם צריכים לעורר את הנקודה של עם ישראל שאין לו כלום מלבדו ית', וזה מה שלא מאפשר להמן להירגע.

המן לא התחיל מיד בתוכנית ההשמדה שלו. ההתחלה שלו היתה בלפמפם בנו את הרצון ליהנות מסעודת אחשורוש. ליהנות קצת מהשקר, מהעולם, להאמין בזה. לא רק שנאכל באותה סעודה אלא גם שנהנה ממנה, שהריר ייזל לך מצדדי הפה… היית בדינר וחזרת ממנו מנופח אגו – מה היה שם? והוא היה עם כלי המקדש שם, "כלים ומכלים שונים". לא הבנת?!

זה הרגע שבו חייבים לאתחל את הכל ממהתחלה, ממש כמו בעולם המחשבים – אין פסח. וכך אומר הרמב"ם –

כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר: (ישעיהו סה טז) "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני", ימי הפורים לא יבטלו שנאמר (אסתר ט כח): "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". (רמב"ם הל' מגילה ב', י"ח)

חמישה חומשי תורה אינם שלנו, זהו דבר ה'. גם ספר דברים הוא איך הקב"ה מתברר דרך פיו וגרונו של משה. ספר דברים, הוא משנה תורה, יכול להופיע מלמעלה דרך הגרון של בשר ודם שלא אומר כלום משלו אלא שכינה מדברת מתוך גרונו. זה החידוש של החומש הזה, והוא הופך לתורה עצמה כי אין שם דבר משלו, ויש רק עוד ספר אחד במדרגה הזו – מגילת אסתר, כדי לאתחל את הכל ולהינצל וכדי שהעולם לא יאבד חייבים לבטל את פסח.

להתחיל מחדש מהכי נמוך

גם לעתיד לבוא יתבטל פסח, ואולי גם בפסח הקרוב שלושים יום קודם הפסח כבר לא יהיה פסח, כי –

לָכֵ֛ן הִנֵּה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־ה' וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־ה' אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. כִּ֣י אִם־חַי־ה' אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם. (ירמיהו כ"ג, ח'-ט')

זו הגאולה העתידה! ולדעת בן זומא זה ייעקר לגמרי, וכך נפסק להלכה ואנחנו אומרים קריאת שמע בלילות, ויאמר רק הגאולה העתידה, ומהי? – שמלאה הארץ דעה את ה' ועין בעין יראו. והיא מגיעה במקום הכי נמוך, בחג היחיד שאין בו הלל, בחג שבעצם נגמר בכך שרעיון השמדת ישראל לא פס מן העולם. למרות שאסתר בוכה –

…וַתְּדַבֵּר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו וַתֵּ֣בְךְּ וַתִּתְחַנֶּן-ל֗וֹ לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת-רָעַת֙ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל-הַיְּהוּדִֽים. (אסתר ח', ג')

הרי שתשובת המלך היא –

… כִּֽי-כְתָ֞ב אֲשֶׁר-נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם-הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב. (שם ח')

והיא משאירה לנו שנתחיל את החיים מהתחלה מפורים.

סופן נעוץ בתחילתן

בואו נחזור למשפט של רבי נחמן שראינו – "כי בתחלה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים", ואז אסתר מצווה על מרדכי והכל מתהפך. זה מדהים – לאורך כל המגילה אסתר היא העושה את דברי מרדכי ואילו כאן בפעם היחידה היא מצוה והוא, מרדכי, עושה את דברה. במקום הכי נמוך – 'עד עכשיו הייתי צריכה ללכת את הערל הזה מאונס, ואילו עכשיו אני צריכה להיכנס אליו מרצון', ומשם, מהמקום הכי נמוך הזה, כנסת ישראל מצווה על מרדכי, על ראש הסנהדרין – ומתברר שגם היא עוד יכולה לעורר את נקודת מרדכי שבנו. היא אומרת לו 'תבטל את פסח. הפסח הקרוב ביותר שיהיה – יהיה אחרי פורים הבא. אין יותר פסח אם אין פורים! אין יותר מצוות אם אין פורים'. אם לא נתעורר לעורר את העולם ל"אין עוד מלבדו", הרי שהכח הזה של עמלק, של המן, ינצח חלילה את העולם.

וזה מה שרמז רבי נחמן שהפ"ר זה אותיות פר"ה – פרה אדומה מדברת על כך שאפשר לתקן את חטא המוות בעולם, ליטהר מטומאת מת. וכן אומר מרן הרב קוק זצ"ל בחטא העגל –

לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסבות העולם הנן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא העגל ימחה לגמרי וממילא (ישעיהו סא ט) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונעם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה ולכל בהם תחיה נפש כל חי. (אורות המלחמה, ד')

חטא של סברות

רק היום כשלמדתי את הפרשה שמתי לב שחטא העגל נבע מסברות –

… כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ. (שמות ל"ב, כ"ג)

בפורים אכן צריך להגיע ל-"עד דלא ידע", אבל גם אם לא ידעת מה היה למשה, האם המסקנה שלך היא "קום עשה לנו אלהים"?! ולכן אנחנו בפורים מגלים איך ה-"עד דלא ידע" הוא הדבר היחיד שיכול להביא אותי להתחיל מחדש לשאול ולדרוש בפסח. זו מהפכה עצומה – למה שלושים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות החג? – כי רק מפורים ההוא אפשר להתחיל לעסוק בפסח, שמתחיל בסוף התנ"ך.

חז"ל אומרים שיציאת מצרים היא תחילת כל הנסים, ואסתר היא סוף כל הנסים. "נעוץ סופן בתחילתן", כמו שמובא בספרים פנימיים (ספר יצירה א, ז') והכונה היא שכאשר אתה זורק משהו מהמקום הכי גבוה והוא מגיע למקום הכי הכי נמוך – ורק אז אתה יכול להתחיל את הכל. זה מופלא!

ואיך ממשיך חטא העגל? "כי זה משה האיש לא ידענו" – ועד עכשיו, כן ידענו מה היה לו?! הם באמת רוצים את משה, אבל הם פונים לאהרן ואומרים לו –

… ק֣וּם | עֲשֵׂה-לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ … (שמות ל"ב, א')

אם אתם רוצים מישהו במקום משה, הייתם צריכים לפנות אל אהרן בלשון יחיד – "אשר ילך לפנינו", ולא בלשון רבים! מבאר שם רש"י – "הרבה אלהות איוו להם", ופרשני רש"י מסבירים שלמשה היו כל כך הרבה כוחות, ואנחנו ידענו שגם אם ייצא העגל הזה והוא מעשה שטן, תבנית אוכל עשב, והוא יתחיל לדבר וכו' – אז עדיף שיהיו לנו כל מיני א-להים, אל האהבה, אל השנאה, אל התאווה, אל הענווה, כל מיני אלוהים שיהיה משהו מקביל למשה שהיו לו כ"כ הרבה כוחות. ואיך קרה שאהרן נפל בזה כשאמר לעם –

פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹֽתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי. (שם ב')

ומשם יצא העגל? – כי אהרן אמר לעצמו 'אני יודע שהנשים והילדים לא יסכימו כ"כ מהר לתת מתכשיטיהם, אז הכל יילך בעצלתיים ויתעכב'. ולכן הוא גם אמר "חג ל-ה' מחר" (שם ה'), כדי לעכבם. סברות. כל אחד לפי מדרגתו. וכך הוא מתנצל גם בפני משה כשהוא שואל אותו מה התרחש כשהוא היה למעלה בהר שגרם להם לחטוא –

וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה-לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי-זֶ֣ה | מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה-הָ֥יָה לֽוֹ. וָֽאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ-לִ֑י וָֽאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה. (שם כ"ג-כ"ד)

והסיטואציה הזו לוקחת אותנו גם למה שהיה בין שאול לשמואל, כששמואל שואל אותו מדוע הוא חמל על הצאן ועל אגג ושאול עונה 'כי חשבתי, כי רציתי'.

ביבי ג'ון? הקב"ה ג'ון!

רש"י לוקח את זה שלב נוסף, קשה יותר, כאשר הקב"ה אומר לו "לך רד כי שיחת עמך", אז הפירוש הראשון ברש"י, שכולם זוכרים אותו, הוא שהכוונה היא למכשפי הערב רב, אבל יש שם פירוש נוסף. הקב"ה אומר למשה – 'אתה זוכר שאמרת לי "למה הרעות לעם הזה"? וכשראית שהם מתמעכים תחת הבנין במצרים צעקת אלי?', ורש"י מסביר שם –

…ויש אומרים מיכה היה שם, שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים (סנהדרין קא:), והיה בידו שם וטס, שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל. (שם ד', ברש"י)

שהיה זה מיכה שמשה הציל אותו מהפירמידות, שלקח את הקמע שבו הוציא משה את ארונו של יוסף מהנילוס וע"י לחשי עבודה זרה שאמר שם מיכה "עלה שור עלה שור" – יצא העגל. כאילו אומר הקב"ה למשה רבנו -'אם עם ישראל חטא בעגל, תבדוק איפה היו הסברות שלך…'. כשצעקת אלי על שהם מתמעכים בבנין זו היתה באמת צעקה אמיתית, אבל כבר אז אמרתי לך שאתה לא מבין. איפה העד דלא ידע שאתה צריך להגיע אליו? איפה העד דלא ידע שאהרן צריך להרים?'. על הפס' "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" אומר המשך חכמה – עמך שיחת כי הם עדיין סבורים שאתה העלית אותם מארץ מצרים, ולכן זו הבעיה שלך!

היום באיראן כל מתנגדי המשטר צועקים "ביבי ג'ון, ביבי ג'ון!", ובוודאי שצריך להצדיע לכל השליחים שעושים עבודה מופלאה במלחמה הזו – אבל יחד עם זה, זה גם הרגע לעמוד ולוודא מול עצמי שאני זוכר שהכל זה עד דלא ידע והכל זה הקב"ה. ושלא באנו להילחם כדי להרוג את חמינאי. הוא לא שווה את הפצצה שהטילו עליו, הוא לא שווה גם לא כדור. הוא לא הסוגיה. הסוגיה היא שיכירו וידעו כל יושבי תבל, הסוגיה היא שמלאך המוות יעלם מן העולם, הסוגיה היא שחטאנו בחטא העגל. הסוגיה היא ש"ואנכי הסתר אסתיר פני", הסוגיה היא שאנחנו יכולנו ליהנות מסעודתו של אחשורש יחד עם זה שבדקנו את ההכשר והסוגיה היא שאנחנו לא מאמינים שאנחנו עצמנו תוך שלשה ימים יכולים להתהפך ואנחנו ניצור בעולם פורים שממנו יתחילו כל החגים באים.

ראשית גוים עמלק

זוכרים את מה שאמר רבנו רבי נחמן? – הוא אומר שעד מגילת אסתר הכל מתחיל ונובע מפסח, והכל זה זכר ליציאת מצרים, אבל מאז, העולם מתחיל מפורים ומפורים מתחילים להגיע לכיוון של פסח. זה עומק מה שכתוב בגמרא המפורסמת – "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט.) ורש"י מסביר שם "ימי נסים היו לישראל פורים ופסח", והפשט בזה לפי רבי נחמן הוא שהסדר התחלף. לא קודם פסח ואז פורים אלא קודם פורים ולאחר כן פסח. ונהפוך הוא. הגענו להכי נמוך ומפה אפשר רק לעלות.

הרי כשקוראים את המגילה לעומק מגלים שזו המגילה הכי עצובה בעולם – בסוף אסתר לא מקבלת את מה שהיא מבקשת. "מחשבת המן האגגי" לא בוטלה והיא איתנו עד היום, עד רגע זה! אתה מחכה ומצפה שאולי הנה עכשיו העולם כבר מבין שמי שרוצה להשמיד את ישראל בעצם רוצה להשמיד גם את כל העולם הערבי שלידו, כי הרצון להשמיד את עם ה' הוא הרצון להשמיד את העולם כולו, את אלהי העולם ואת כל העולם, ואתה מתבונן וקולט שהעולם עוד לא התפקח. הוא עדיין לא הבין את זה – אבל התשובה לזה נמצאת אצלך, היא תלויה בך.

בשבת האחרונה חשבתי פתאום שעד עכשיו מעולם לא הבנתי את הפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק", וכשקראנו את זה בשבת עלה בלבי שאולי הפירוש "אשר עשה לך עמלק" שהכוונה במילה "לך" היא כמו בפעמים רבות אחרות בתורה – 'להנאתך, עבורך'. כלומר, אתם זוכרים איך עמלק הזה הפך אתכם מעם שנהנה מסעודתו של אחשורוש לעם שעושה פורים?! ואין זו המלצה להיזכר בעמלק ולרצות להמשיך אותו, אלא "זכור את אשר עשה לך עמלק" – דע שהקב"ה שם לך את עמלק בצאתכם ממצרים, בדרך, כי כל עוד לא הגעתם אל היעד הסופי, הרי שאתם עדיין בדרך בצאתכם ממצרים. וזה נלמד פרשת מסעי, שם כתוב –

אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם… (במדבר ל"ג, א')

לכאורה, רק במסע הראשון יצאנו ממצרים ובמסעות שלאחר מכן יצאנו כל פעם מהחניה האחרונה, אז היה צ"ל כתוב "זהו מסע בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים", ולמה כתוב "אלה מסעי", בלשון רבים? מבאר אדמו"ר הזקן זיע"א שכל עוד לא הגענו אל היעד, לירדן ירחו, למשיח שיורה וידין על פי ריחו – הרי שאנחנו עדיין בדרך בצאתנו ממצרים, ואתה יודע מה עשה לך עמלק? – הוא גילה לך שהוא קיים בעולם כדי שאתה תתעורר לפני שהוא מעורר אותך. הוא עובדה קיימת בעולם, והוא נמצא פה כמו שאתה קיים בעולם. הוא קיים בעולם כדי שאתה תברר את עצמך. הוא לא שבעה עממין ולא שבעים אומות אלא הוא "ראשית גויים", בעומק – בשבעה העממים כל אחד מהם מייצג נקודה אחת, גם שבעים האומות אלו שבעים כוחות ושרים בשמיים, ואילו עמלק, הוא ראשית גוים, הוא רוצה לגלות שיש בעולם יש גוי, יש עוד יישות בעולם הנפרדת מהקב"ה. שיש עוד מלבדו חלילה. אין לו שום ענין עצמי, להבדיל כמו לעם ישראל. הוא תמיד בגלות – כמו עם ישראל. הוא אף פעם לא נשאר באותו מקום; בפרשת בשלח אנחנו נתקלים בו ברפידים, אחר כך הוא נמצא בגלבוע שם פוגש בו שאול, ובמגילת אסתר אנחנו נתקלים בו בטהרן, בשושן הבירה. בדרך גם פגשנו אותו גם בערד (עי' במדבר כ"א, א', וברש"י שם, וכן במדבר י"ד מ"ה). מי הוא העמלק הזה?! – הוא האנטיתזה לראשית ישראל. הוא החוח בין השושנים. "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַ-ה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה…" (ירמיהו ב', ג'), "בראשית ברא אלהים" – בשביל ישראל שנקראו ראשית, והקב"ה שם לנו פה עמלק והוא המעורר – "זכור את אשר עשה לך", תזכור את זה אתה לפני שהוא יבוא ויזכיר לך.

ומתי בעיקר אתה נדרש לזכור את אשר עשה לך? – כאשר יניח לך ה' אלוקיך מסביב ויהיה נדמה לך שכל אויביך מסביב, כל מיני תופעות בתוך שבעת העממים, שבעים האומות, הם נחמדים וטובים, ורוצים לעשות איתך רק סרטים ושיתופי פעולה, והאיחוד האירופי ופסטיבל וכדורסל – ואז תזכור את אשר עשה לך, כי הוא ראשית גוים והוא כל הזמן עניינו שתהנו מהסעודה של אחשורוש, ולאורך כל השנים, מאז השנה שלישית למלכו, המן הממוכן הזה מכין אותנו להתמסמס, כדי להביא את העולם לשליטתו של עמלק, והוא יכול להצליח כאשר מלאך המוות יישאר בעולם.

בשביל זה הוא הפיל את הפור, ולכן קוראים אחרי פורים את פרשת פרה, והשנה הזו קוראים בהשגחה פרטית את פרשת פרה אחרי הפורים יחד עם חטא העגל.

מחית עמלק – בקריאת התורה בשבת

חשבתי לעצמי שמצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק" לפי הרמב"ם איננה רק לא לשכוח, שהרי לזה כתוב מפורש "לא תשכח", ולכן צריך גם לזכור אותו בפעולה אקטיבית "זכור", בפה ולא רק בלב. זה מובן. אבל למה לקיים את זה דווקא בקריאת התורה? גם את מצוות השבת אנחנו צריכים לזכור – "זכור את יום השבת לקדשו", אבל לא צריך לקרוא בתורה בשביל זה אלא אנחנו עושים קידוש. גם בליל הסדר יש לנו מצווה "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" – ולכן אנחנו קוראים את ההגדה ועושים קידוש, ארבע כוסות. אז למה "זכור את אשר עשה לך עמלק" צריך להיות דווקא בקריאת ספר תורה? ועוד שאלה – למה דווקא בשבת? זה סתם טכני כי אז כולם מתכנסים? אז למה לא בשני או חמישי?

אני מבקש לשתף אתכם בתובנה שנפלה לי בשבת הזו. השנתיים וחצי האחרונות הן כולן שבת. גם שמחת תורה לפני שנתיים וחצי היתה בשבת. הכל היה שבת. גם את ההוא מעשרת בני המן, זה מלבנון שחיסלנו, זה היה בליל שבת. עכשיו שומעים רעשים טובים של מטוסים מפה – רעש של השמדת עמלק, השמדת הרוע, של ברירות ובהירות. לי אין ספק שלזכור את אשר עשה לך עמלק אתה יכול רק ע"י התורה עצמה, בספר תורה במנין של יהודים יחד עם כלל ישראל. "לך כנוס את כל היהודים", תקרא בספר תורה את התורה באותיותיה הקדושות, ותקיים מצוות עשה דאורייתא של פעם אחת בשנה כמעט לפי כל הפוסקים. ולמה בשבת? – יש זכירה של שבת ויש זכירה של יום חול. ביום חול אנחנו זוכרים את אשר עשה לנו עמלק לפי הידיעות האחרונות, לפי החדשות שמתפרסמות. ואילו בשבת – אתה לא יכול להתעדכן, אתה לא יכול לדעת כלום, ומה שקורה מזה זו מצוות תשכח. אתה יכול להיות פרופסור לידיעה – ולשכוח. האולפנים מלאים בפרשנים שכל הזמן רק מנסים ללמד אותנו לשכוח. הרי ממה בנויה הקונספציה? מידע ועוד ידע ועוד ידע. כולם יודעים הכל ובגלל זה הם נשבו בקונספציה של עצמם. "זכור את אשר עשה לך עמלק" זה דווקא בשבת ודווקא בקריאת התורה ואתה חייב איתך עוד תשעה יהודים למנין, כי לא לך הוא עשה את זה בגלל שאתה יודע את כל הש"ס, חתיכת שחצן, הוא עשה את זה לך כי אתה יהודי, בדיוק כמו ההוא שלא למד. הוא עשה את זה לך והוא עשה את זה בבארי, ובניר עוז ובאוושויץ ובשושן הבירה. זה אותו אחד בדיוק.

אז בא סנחריב ובלבל את האומות ולכן אנחנו לא יכולים לזהות את עמלק – וזה דבר טוב, כי כבר אין לנו צורך לזהות. זו האמירה שצריך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, וכל מה ומי שעומדים מאחורי האמירה הזו, זה עמלק! וכל ניסיון שלא לשמוע את זה גם זה עמלק, כי לפעמים יותר נוח לנו שלא לשמוע את זה אלא לומר שהשואה היתה "פלנטה אחרת" ו-'כשהוקמה המדינה האנטישמיות בעולם נרגעה' ועוד כל מיני שטויות, ומרוב פרשנים וידע אתה יכול לשכוח את אשר עשה לך עמלק. הוא אמר לך שאתה יכול להתעורר לבד ואם לא תתעורר לבד, הקב"ה כל כך אוהב אותך ולא יוותר לך, ויביא אותו כדי לעורר אותך.

'ולא תזכרנה הראשונות' – חוץ מפורים

איך כתוב שם בגמרא –

רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה, אין נגאלין?! אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן – וישראל עושין תשובה, ומחזירן למוטב. (סנהדרין צ"ז:)

ובלשון הרמב"ם –

…וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין… (הל' תשובה, ז', ה')

ברגע שזה באמת יופיע – באמת לא יהיה פסח. זה מה שאסתר יצרה – שנה שלא היה בה פסח, הכל התחיל בפורים. היא יצרה מגילה שלא קשורה לכל המציאות. זה נוסח הרמב"ם שם –

כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר: (ישעיהו סה טז) "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני", ימי הפורים לא יבטלו שנאמר (אסתר ט כח): "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". (רמב"ם הל' מגילה ב', י"ח)

הנביא מתאר שכל זכרון הצרות יתבטל –

כִּֽי־הִנְנִ֥י בוֹרֵ֛א שָׁמַ֥יִם חֲדָשִׁ֖ים וָאָ֣רֶץ חֲדָשָׁ֑ה וְלֹ֤א תִזָּכַ֙רְנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְלֹ֥א תַעֲלֶ֖ינָה עַל־לֵֽב. (ישעיהו ס"ה, י"ז)

כלום לא ייזכר חוץ מפורים, כי שם בפורים התברר איפה היה האתחול ואיך הכל תלוי בך, איך כל העולם כולו חיכה לעוד מצוה אחת שלך, לעוד פעולה טובה אחת שלך, לעוד בחור צעיר אחד שעומד שם מאחורי הבקרים ב-35- Fומכשיר את הקרקע לזה ש-"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" (ישעיהו י"א, ט') ומי שלא מבין כמה זה מוביל את זה, עדיין לא הבין כלום. וכשיגור זאב עם כבש ותימלא הארץ דעה את ה' ולא ידעו עוד מלחמה – אז יאמר למלאך המוות די, ולמשחית יאמר הרף כי הפור מביא את פרה, כי מ'זכור' מגיעים לפורים ומפורים לפרה, ומזה נטהרים מטומאת המוות, ואז מתחילים לשאול ולדרוש בהלכות הפסח, כי מבינים שזה עוד לוקח זמן, זה לוקח את הזמן שלו, כדי שאני אהיה מוכן לזה, כדי שהעולם יהיה מוכן לזה.

תקופה שלא היתה מעולם

אנחנו חיים ברגעים ששום מילה ודיבור לא יוכלו להסביר אותם. זה לא כמו במגילת אסתר, אלא הרבה יותר בהרבה בחינות. זה לא שאחשורוש נותן לנו אישור להילחם. אמריקה לא נותנת לנו אישור – היא נלחמת בעצמה כי היא מבינה שמלחמה ביהודים זו מלחמה נגד כל העולם. היא מוכנה להקיז על זה את דמה. זה הרבה מעבר, זה לא נס בחוץ לארץ אלא כאשר רוב ישראל יושבים על אדמתם. זו לא מגילת אסתר. ודווקא עכשיו חייבים לקיים את ה-"זכור את אשר עשה לך" כי בפספוסים אנחנו כבר מומחים… זכור את אשר עשה לך כדי שהוא יאבד את כל כוחותיו ממך ולא יצטרך שוב פעם לעורר אותך חלילה.

וכדי שלא נתבלבל אף פעם ניזכר שוב בתפילות של מרדכי ואסתר ובהן נעמוד. אני בטוח שבעומק העומקים, כל חייל, כל טייס, כל טכנאי שעומד שם ברגעים האלה היום, בלי שהוא יודע את המילים, אומר את תפילת מרדכי – "גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ואם הייתי צריך הייתי מלחך את עפר רגליו של המן, אבל משום יראת כבודך… לזה אני אתן את חיי".

שלושים יום קודם הפסח של תשפ"ו מרגישים לי שלושים יום אחרים מהפסחים שזכיתי לחיות עד עתה. שנזכה בעז"ה שלא יאמר עוד חי ה' לעינינו כבר, אשר העלה ואשר הוציא את ישראל ממצרים, ועינינו תראינה מלכותך ממש ממש בעינינו, כדבר האמור בשירי עזך על ידי דוד משיח צדקך, וימלוך ה' לעולם – על כל העולם, על כל החלקים שבנו, אלוקיך ציון לדור ודור הללויה, בב"א.

1. פירוש על מדרש רבה של הרב יששכר בער כ"ץ ז"ל, במאה ה-16 למנינם. לפי אחת מהמסורות – עלה לארץ, הפך לתלמידו של הרמ"ק ונקבר בחברון. ↑